מי הייתי, מי אני: מסע לגילוי עצמי אחרי טראומות ילדות

היסטוריה אישית מורכבת מכל שניה, דקה, שעה, יום, שבוע, חודש ושנה של חייו. אני מדגיש גם את יחידת הזמן הקטנה, בגלל החשיבות שלה. יש מצבים ורגעים בחיים, שנצרבים בגוף ובנפש לכל החיים. חלקם טובים, חלקם נפלאים, חלקם לא נעימים וחלקם טראומטיים.

טראומות ילדות נטמעות בגוף ובנפש והן מעצבות את סיפור החיים האישי. לפעמים, הן מודחקות ולא נגישות למודעות, אבל גם במצב זה, הן עדיין תובעות את חלקן בביוגרפיה. לפעמים, הטראומות שלא נגישות, משפיעות על מהלך החיים, בגלל התנהגויות "מוזרות" שקורות ללא הסבר הגיוני.

להיות גבר בישראל, שנושא בתוכו טראומות מגיל צעיר, יכול להיות נטל כבד. זאת, בגלל התרבות שרואה גבר כחזק וכאחד שיכול להתמודד עם כמעט כל דבר. לגדול כילד, נער וגבר עם היסטוריה של חולשה ורגשות קשים, יכול להרגיש כמו מסע רגלי במדבר. כששאר האנשים נוסעים באוטובוס ממוזג.

המאמר יניח על השולחן את החומרים הגנוזים, שרוצים לצאת לאוויר העולם ולהיות חלק ממי שאתה. להציע לך מסלול של הבנה, חיבור לרגשות ולכתיבה של סיפור חיים שלם ועדכני.

מה עיצב את סיפור חיי?

טראומה היא אירוע או סדרת אירועים, שמתרחש מחוץ לטווח הרגיל של החיים והחורג לפעמים מיכולת ההתמודדות של האדם. הוא יכול להיות מלווה בסכנת חיים ועלול לערער את היכולת לחוש ביטחון בעולם. זו הגדרה רחבה, בשביל לפשט את העניין. תוכל למצוא שלל מידע על טראומה ועל השלכותיה ברשת.

אנחנו מכירים סוגי טראומה רבים, שילדים בישראל חשופים אליהם: חיים בצל מלחמה, אירועי טרור, תאונות דרכים, פגיעה מינית וגילוי עריות, חרם בביה"ס, אלימות והתעללות בתוך המשפחה, גירושים קשים של ההורים ועוד.

בין אם מדובר באירוע יחיד או בסדרת אירועים, הטראומה מטביעה את חותמה על הנפש ועל הגוף. ולעיתים גם על ההיבטים החברתיים והתפקודיים. לרבים מאיתנו, ההתמודדות עם הטראומות מתבטאות בין השאר בניתוק באמצעות הדחקה שהיא לא מודעת, הכחשה והימנעות.

טראומות בגיל הילדות, מחייבות את הילד או הנער לשרוד אותן. הוא נדרש להתגייס לקרב של חייו, בגיל בו תפקידו הוא להיות ילד/נער ולמלא את עולמו בחקר יחסים, תסכולים ולמידה. במקום זאת, הייתי מדמה את מלחמת ההישרדות, כמו להתחייל ולהתגייס לצבא בגיל ארבע, עשר או ארבע עשרה.

ה"חיול המוקדם לקרב של חייך", חייב אותך בצורה לא מודעת ומבלי שזאת תהייה שאיפת חייך הצעירים, להישאב לעולם המבוגרים. כן, גם בגיל שלוש או שבע. אובדן התמימות והרכבת משקפיים של גבר מבוגר, שינו את מהלך חייך, מבלי שתהיה לך כל שליטה על כך.

יש טראומות גלויות וציבוריות כמו תאונות, פיגועים, מלחמה, גירושים ועוד. לעומת זאת, יש טראומות שלרוב מתרחשות בהסתר כמו גילוי עריות ופגיעות מיניות שונות, התעללות ואלימות במשפחה.

טראומה גלויה או נסתרת, היא טראומה. היא מצריכה ממך לשרוד ולהחלים ממנה. כמו שציינתי, היא שואבת את הילד מעולם הילדים, להיות חלק בלתי נפרד מעולם המבוגרים. גם אם עברת טראומה גלויה, לא בהכרח המבוגרים בחייך הבינו את המהפך מעולם הילדים לעולם המבוגרים שנכפה עליך.

אם עברת טראומה נסתרת, הסיכוי שמבוגר בסביבתך יידע על מה שעובר עליך, שואף לאפס. גם אם הסוד מתגלה, אני מעריך שרוב הילדים לא זוכים להכרה בכך שהם כבר בעולם המבוגרים וזוכים להבנה ולעזרה בהתאם.

מעבר לסיפור הטראומה והשלכותיה, אחד האלמנטים שעיצב את חייך הוא המעבר המיידי והעוצמתי מחיים של ילד, לחיים טרם זמנך, של מבוגר.

מה מרגיש ילד/נער שמתמודד עם השלכות של טראומות ילדות?

ההבניה החברתית של גבר, מתנגשת עם התמודדות עם טראומה ועם ההחלמה ממנה. אין כאן צורך להרחיב על הציפייה מילד וגם מנער, שראוי לו להיות חזק. כזה שיכול להתמודד עם כל דבר. בטח לא להביע קושי, תסכול, כאב, חולשה וחוסר יכולת.

ילד או נער שמתמודד עם טראומה, זקוק להכרה ולהבנה בסבל שהוא עובר. בנוסף, הוא זקוק לתחושת ביטחון ולביטוי רגשי חופשי, ללא חשש משיפוט. אבל בדרך כלל, רוב הילדים והנערים שעוברים טראומות, נעלמים מתחת לרדאר של הסביבה.

לכן, ילד חווה ומתמודד עם הטראומה וגם עם ההשלכות שלה, לבד. בבדידות וללא מבוגר שייתן תוקף למה שהוא עובר. תוקף לא רק לאירוע, או לאירועים הטראומטיים, אלא גם להתמודדות עם השלכות שלהם.

לו רק היית זוכה כילד לאמירה תמשיג את מה שקרה לך. לו רק היית שומע הסבר על ההשלכות ועל ההתמודדות צפויות לך, יכול להיות שמציאות בהווה ובעתיד, הייתה אחרת.

המעבר החד מעולם הילדים לעולם המבוגרים, שנכפה על הילד מהטראומה ומהתעלמות סביבת המבוגרים, הוא אחד המקורות לביוגרפיה שלו. לתחושות, לרגשות, לחשיבה ולתפיסת העולם שמספר את מה הילד מרגיש והרגיש. הסיפור נבנה ומתעצב גם סביב החלוקה שהצעתי בין טראומה גלויה לטראומה נסתרת.

כשהטראומה היא גלויה, כמו תאונת דרכים, הסביבה יודעת מה שהילד עבר מבחינה מעשית. השאלה היא, אם הסביבה הייתה רגישה וקשובה לצרכים הפיסיים, הרגשיים והנפשיים. אם הסביבה הייתה קשובה, יש לשער שהילד קיבל מענה טוב מספיק לצרכיו.

אם הסביבה לא הייתה רגישה וקשובה לצרכיו של הילד, גם כשהטראומה גלויה לעין כל, ההתמודדות היא בסופו של דבר, לבד. הילד צריך לעזור לעצמו, לגלות את דרכו באפלה גמורה. זאת, כשהוא יודע שהסביבה יודעת מה קרה לו, אבל לא מה עובר עליו.

הסיפור הוא אחר כשהטראומה נסתרת. אז הילד מתמודד עם הטראומה ועם ההשלכות שלה, לגמרי לבד. נניח שהוא עד לאלימות מילולית ולהתעללות נפשית בין הוריו. מי ייתן לו הסבר? מי ימנע ממנו להיחשף לעולם שהוא לא אמור להיחשף אליו? מי יצא להגן עליו?

כמו שהסברתי על מה יכול להרגיש ילד שעבר טראומה גלויה, אבל הסביבה התעלמה או לא ראתה אותו ואת צרכיו, לבטח כשהטראומה היא נסתרת. אף אחד לא רואה אותו. אף אחד לא רגיש למצוקות ולכאב שלו.

לספר לילד שהייתי, איך הוא בשבילי היום

אני יודע ומכיר כמה קשה לקחת סיפור חיים טראומטי, לעבד אותו ולכתוב אותו מחדש. מהעיניים של מבוגר, שנושא ומרגיש את הטראומות כל יום, כל חודש וכל שנה. זכיתי לשמוע בטיפולים אישיים סיפור חיים מעובד.ביוגרפיה שמספר גבר מבוגר, על הילד שהוא היה , על הנער שהתמודד ועל האיש שהוא גדל להיות עכשיו.

בשביל לספר את הסיפור שלך כילד, אתה צריך מצד אחד לחזור לראות את החיים מנקודת מבט ומההוויה כשהיית בגילאים שהטראומה התרחשה. מדובר באתגר רגשי. אתגר שיפגיש אותך עם הרגעים המכאיבים, עם הבדידות ועם חוסר המילים. מצד שני, אתה יכול לבחור אם לחזור כמבוגר לזווית הראייה של הילד שהיית. עכשיו, אתה יכול לחזור למציאות כשתבחר בכך.

המעבר פורץ הדרך בבגרות, מעולם הטראומה חסר המילים וחסר השליטה, לעולם חדש, הוא האפשרות לבחור. כשיש לך אפשרות אחת ובהמשך הדרך אתה לומד לייצר לך הרבה אפשרויות בחירה, אתה כבר בעולם שהוא מחוץ לטראומה. יכול להיות שאתה סובל מתסמינים פוסט טראומטיים, אבל אתה כבר מחוץ לעולם בו אין לך בחירה.

זו תמצית הסיפור. המעבר מהילד שהיית, כשהתמודדת עם טראומה, לבין הבוגר שאתה היום. כשבעזרת עבודה קשה ומאומצת, עיבדת את הטראומה וזכית לאפשרות לבחור. לכן אתה יכול לכתוב מחדש, את סיפור חייך. את התקופה בה לא הייתה לך אפשרות בחירה, את הזמנים בהם נשאת את הטראומה ואת ההשלכות שלה ואת התקופה בה עשית עיבוד והחלמה ממנה.

סוף דבר והתחלת דבר אחר

בגילאי הילדות וההתבגרות, כנראה לא ראו את הכאב ואת מאמצי העל שנדרשת לעשות, בשביל להתמודד עם הטראומות שעברת. טראומות ששאבו אותך בבת אחת, מעולם הילדים לעולם המבוגרים. תקופת זמן שבה אף אחד לא היה קשוב וגם לא ראה מה עובר עליך ומה אתה צריך.

כשאתה בוגר ורחוק מהאירועים הטראומטיים, אפשרות הבחירה חוזרת לידיים שלך. אתה יכול לחזור לשדות הטראומה כמתבונן מהצד, בעזרת הזיכרונות שנגישים לך. אתה יכול להרגיש כל רגש שמתעורר ולהיות איתו ממקום בטוח. הביוגרפיה שלך בבגרות, היא יצירה שמספרת סיפור ישן, בשפה ובתפיסה חדשה. שפה של בחירה.