מאיש צבא בדימוס למנכ"ל עמותה ללא כוונות רווח – כן, יש דבר כזה!

המעבר מעולם הצבא, לעולם האזרחות באמצע החיים, הוא אתגר רגשי וגם מעשי. הוא דומה למעבר מחופשה בריזורט בו הכל כלול, לחופשה של מסע אופניים אישי, באפריקה. מדובר במעבר חד, ממסגרת הירארכית וטוטאלית, למסגרת ללא מסגרת.

הרבה גברים שיוצאים מהצבא בגילאי 45-55, מוצאים את עצמם ללא תשתית ברורה. שמעתי מלא מעט פורשים לגמלאות מהצבא, על תחושות של חוסר אונים, בעקבות המעבר לאזרחות. יציאה לגמלאות, בשיא החיים, בתקופה שבה אתה יכול לפרוח ולהמציא את עצמך מחדש.

חוסר האונים במעבר מהצבא לאזרחות, דומה למשבר הגירה. מעבר למדינה שבה אינך דובר את השפה ואתה לא מעורה בתרבות שלה. אתה יכול להתבונן בשפת הגוף, בתשתית התחבורה הציבורית ולהבין פחות או יותר את המקום שלך. אתה במעמד של זר, עדיין לא שייך, עדיין לא יכול לממש את הפוטנציאל שלך.

נכון שיש יוצאי צבא קבע ברי מזל, שיש להם קשרים ומצנח זהב לקריירה, מעבר לפינה. ידוע, שמי שיש לו קשרים, לא צריך פרוטקציה. אבל, גם מצנח זהב, לא יכול לרכך את ההגירה מתרבות הצבא, לתרבות הארגונית של חברה עסקית פרטית.

טבעי, שמי שסלל את הדרך עוד לפני היציאה לגמלאות, לא בהכרח יצליח בתפקיד שהוכן מראש. הגירה היא בסופו של דבר תהליך. מדובר בעולמות מעשיים, כמו למידת שפה חדשה ובמקביל למידת תרבות, ערכים, ניואנסים ומנטליות חדשים.

מה יכולים להיות האתגרים במעבר מצבא קבע לאזרחות?

אני מעריך שהדימוי של מהגר, יכול לשמש מצפן ומורה דרך לאתגרים המעשיים והרגשיים. אנסח זאת כך: מה אתה מרגיש סביב התואר "איש צבא בדימוס"? מה אתה מרגיש סביב התואר מנכ"ל חברת "תומכי הלמידה בפריפריה" המצליחה?

הדימוי שעובד אצלי לפחות, הוא הגירה מעולם צבאי הירארכי, לעולם אזרחי. מעולם בו הסמכות היא ברורה, לעולם בו הפרט צריך לסלול את דרכו וליצור סמכות, בזכות מי שהוא.

לעשות את המעבר וגם להצליח בו, הוא אתגר בפני עצמו. הוא כרוך גם במעבר בין זהות של איש צבא, לבין של אזרח. אפשר להתבונן על האתגר גם בפרספקטיבה אישית: זוגית, הורית, חברתית וזהות חברתית.

אני משער שפרידה מזהות של איש צבא קבע, כרוכה בתהליכי אבל ועיבוד, ששייכים למשבר ההגירה. יש פורשי צבא, שעשו שירות ביחידות ובתפקידים מסווגים. הזהות המקצועית והחברתית, הייתה מאוד ברורה ומשמעותית בתוך הצבא. אבל בחברה האזרחית, אסור לתת לה ביטוי.

חשוב לרגע כמה קשה להסתובב בעולם, שבו אין לך שום דרך לבטא ולהסביר מה הייתה רמת האחריות שהחזקת בה. אילו יכולות באו לידי ביטוי בקריירה שעשית. כמה קשה היה כל השנים האלה לשמור בסוד את ההישגים, את הכישלונות ואת היציאה מהם.

כמה בדידות יכולה להיות בפרידה מההכרה במשמעות של העשייה שלך, מרגע היציאה לאזרחות? עם מי אפשר יהיה לשתף עד הסוף? כנראה שגם פרישה מתפקידים לא מסווגים משאירה תחושה של בדידות. היחידה הצבאית ממשיכה להתקיים ואתה נמצא כבר במקום אחר. החוויות כבר לא משותפות והפער מתעצם.

ההתמקמות בתא המשפחתי לאחר הפרישה מהצבא

אתגר חשוב וקשה, הוא התמקמות מחודשת בתא המשפחתי. בדרך כלל, התא המשפחתי נבנה, כשאתה אדם צעיר, המשרת בצבא. הבחירה באורח חיים צבאי, כקריירה, יש לה משמעות לא מבוטלת ביצירה של זוגיות ומשפחה.

הזהות הצבאית והזהות המשפחתית, נארגות זו בזו באופן טבעי. כך, שגם אתה וגם המשפחה צומחים בתוך הזהויות. הדבר נכון גם לזהות הזוגית, שנארגת לתוך, ומתוך הזהות הצבאית. לכן, היציאה מהצבא, כביכול מכריחה את המערכות האישיות, הזוגיות והמשפחתיות להיפרד מזהות זו.

מדובר באתגר יוצא דופן ולא מובן מאליו. כל הדמויות שמרכיבות את המערכת, צריכות בבת אחת להתמודד עם זהות חדשה. זהות שעדיין אין לה מילים וגם אין לה משמעות ברורה, שאפשר להיאחז בה.

אחד הכלים שיכולים להבין ולהתמודד עם הפרידה מהזהות של איש צבא, הוא לתת תוקף לפרידה ולדבר אותה עם כל בני המשפחה. זו הזדמנות לתרגל את ההגירה ממסגרת טוטאלית ומובנית, למסגרת שצריך ליצור וללמוד אותה.

העבודה עם עצמך בתוך התא המשפחתי, יכולה לעזור לך לתרגל את השפה החדשה. להתמודד עם "טיסת סולו", לעומת "טיסה במבנה". הזוגיות והמשפחה, יעברו שינוי עצום, בעקבות הפרישה שלך מהצבא. סדר היום יהיה שונה, ההירארכיה המשפחתית תאותגר וגם מערכת היחסים הזוגית, תעבור שינוי.

איך למצוא את סדר העדיפויות בעולם מוכר ולא מוכר?

הצעתי להתחיל במערכת הזוגית והמשפחתית, כי אני סבור, שהחוסן האישי מתחיל מהבית. לעומת זאת, יכולים להיות אין ספור סדרי עדיפויות. מדובר בעולם אישי, שנתון לבחירה.

מה שחשוב בשביל לצלוח את ההגירה מעולם הצבא לאזרחות, הוא להגיע למצב בו סדרי העדיפויות האישיים ברורים לך. סדרי עדיפויות שאתה שלם איתם, עם מידה של גמישות, כך שתוכל לנסות לממש אותם.

אני יכול להציע שני כלים, שאינם סותרים זה את זה. הכלי הראשון, הוא למפות את העולם האישי: זוגיות, הורות, חיי חברה, פעילות חברתית והגשמה עצמית. הכלי השני, הוא למפות את התשוקות ואת היכולות שלך בעולם התעסוקה.

העבדה על העולם האישי, יכולה להיראות טריוויאלית, אבל היא לא כזו. אתה עכשיו "אדון לעצמך" וזה יכול להיות מפחיד. כביכול מערכות היחסים האישיות הן ברורות וטבעיות. אבל לא כך הדבר. המעבר מהצבא לאזרחות, הוא לא רק סימבולי. הוא טורף את הקלפים מחדש.

נסה להתבונן על השגרה החדשה בבית ולנסח לעצמך מה אתה מרגיש שהשתנה בך. מה מפעיל אותך, מה קשה לך, מה מעצבן אותך? נסה למפות מה גורם לך להרגשה טובה, לתחושת ביטחון ולמשמעות.

עבודה זו, יכולה לעזור לך למפות את סדרי העדיפות בעולם האישי. תוכל למשל לגלות מה חשוב לך בהורות, בזוגיות ובמשפחה.

עבודה דומה אתה יכול לעשות סביב עולם התעסוקה. לדמיין קריירות שונות, מקומות עבודה, קריירה של עצמאי ואולי התנדבותית. נסה לגלות מה אתה מרגיש, מה מעצבן, מה מייאש ומה מדליק אותך.

חשוב להצליח לארגן את סדרי העדיפויות, בשביל להצליח ליישם אותם. בשביל להיות מדויק בהשקעת האנרגיה והמשאבים, שיש ברשותך.

אני וקריירה אזרחית: יחסינו לאן?

אתחבר לכותרת ואשתמש בה כדוגמה. נניח שגילית שאתה רוצה להיות משמעותי בחברה האזרחית. למדת שיש דרך יחסית פשוטה ומדויקת: להשתלב בעמותה ללא כוונות רווח. גילית שלא מדובר בהתנדבות, אלא במשרה עם שכר סביר. יש לך פנסיה נאה מהצבא, שיכולה לספק שקט נפשי.

האתגר הגדול הוא לעשות הסבה. משפה, קודים התנהגותיים והיררכיה צבאית, למלכ"ר אזרחי עם תרבות כמעט הפוכה.

כאן המונח "יחסינו לאן" מקבל משמעות רגשית ומעשית. אני מעריך, שתאלץ להיתקל בראיונות עבודה בהם הקריטריונים לקבלת תפקיד שונים וגם דומים מהמערכת הצבאית. אני מעריך שרגשות קשים עלולים להתעורר במהלך ניסיונות להתקבל לתפקיד. רגשות כמו חוסר אונים, פחד, דחייה ובושה.

בדומה לתהליך ההגירה שאני נעזר בו, גם כאן טבעי להרגיש כמו מהגר. להיות במדינה ותרבות זרה. מדינה בה קשה מאוד להביא לידי ביטוי ניסיון, ידע ויכולות שהיו ברורים ומובנים מאליהם בארץ המוצא. קשיי תרבות ושפה, עלולים להרגיש כמו מסלול מכשולים חסר תכלית ותקווה.

יחסינו לאן, עלולים להוביל לתחושות של ערך עצמי נמוך ולאובדן שליטה. הצד האופטימי הוא, שיש לך יכולות וכלים מוכחים. עשית קריירה וסיימת שירות קבע עם "תעודות".

יחסינו לאן יכולים להשתנות בעזרת למידה של מערכות אזרחיות. חקירה והתנסות למשל בהתנדבות של שלושה חודשים, בעמותה שתואמת את הרצון שלך לחולל שינוי בחברה. להתחיל מלמטה, להיות סקרן, צנוע. להיות בסטטוס של תלמיד חכם.

זו יכולה להיות דוגמה מעולם העמותות ללא כוונת רווח וגם מעולם ההייטק ומעולם העסקים. לנסות ולהיחשף לעולם העבודה מניסיונות להכיר אותו מבפנים ולצמוח בהדרגה למשרת החלומות שלך.