מה אתה מרגיש בעקבות סיטואציה שחוזרת על עצמה, בה אתה מוצא את עצמך מקיים יחסי מין עם בת הזוג שלך, מתוך אילוץ עצמי? שוב אתה בתחושה, שאין לך שליטה עליה. אתה מוצא את עצמך שוכב איתה ולאחר מכן שונא את עצמך. שוב אתה מרגיש אשם וחסר אונים. לא יודע איך להתמודד עם הפעם הבאה, שתגיע בקרוב.
אתה מרגיש בתוכך שיש ממך ציפייה לקיים יחסי מין באופן סדיר, כחלק מקיום הזוגיות. אתה אוהב אותה אבל לא נמשך אליה. אבל, זה מה שאתה מצפה מעצמך. בטח מה שאתה חושב, זה שהיא מצפה ממך לשכב איתה וכך גם הסביבה.
אולי הטאבו שכמעט לא מדובר עליו הוא אילוץ עצמי של גברים, לקיים יחסי מין בזוגיות. יש לי המון מה להגיד על אילוץ עצמי של נשים, אבל המאמר הזה מתרכז בגברים. חשוב לי להדגיש, שאפשר וחשוב להתאמץ ולהתבונן בזמן הקריאה, על נשים שמאלצות את עצמן לקיים יחסי מין בזוגיות.
יכול להיות שאתה מרגיש שההתמודדות היא רק שלך, שהיא אישית ולכן כדאי שהיא לא תדלוף. לא לבת הזוג ובטח לא לאף אחד אחר. אני מכיר גברים רבים שהבדידות סביב האילוץ העצמי לקיים יחסי מין, הוביל אותם לתחושות של בדידות עם בת הזוג, עם חברים קרובים ועם כל העולם. כי איך אפשר לשתף במידע כזה?
מה הוא אילוץ עצמי לקיים יחסי מין?
התשובה הבסיסית והפשוטה היא, להיכנס לאקט מיני, מבלי רצון להיות לקיים יחסי מין. התשובה המורכבת יותר, מרחיבה את העדשה להתבוננות על מערכת היחסים הזוגית וגם על מערכת היחסים המינית בין בני הזוג. עדשת טלה-פוטו, תתבונן על האדם עצמו, שמגיע למצבים בהם הוא מכריח את עצמו לקיים יחסי מין, שהוא לא מעוניין לקיים אותם.
כשאדם מרגיש שהוא בסיטואציה בה הברירה היחידה שנותרת לו היא להיכנס למגע מיני בתוך זוגיות, הוא נאלץ לעשות זאת, מתוך תחושה של חוסר ברירה. במילים אחרות, זו לא בחירה של קורבן, זו בחירה מתוך אילוץ. מתוך המון גורמים ולחצים שהוא נאלץ להתמודד איתם. לכן, זו כנראה הבחירה המיטבית באותו הרגע. לרוב הבחירה היא בין השאר מתוך בדידות בתוך הקשר הזוגי.
מה יכולים להיות גורמים אישיים?
מתוך הניסיון הטיפולי שלי, חשוב לי להדגיש שאין מאפיין וקו משותף שאני יכול להצביע עליו. אני סבור, שחשוב לכל אחד להתמקד במי שהוא ובהיסטוריה האישית שלו סביב מערכות יחסים בכלל וסביב מערכות יחסים זוגיות בפרט.
ברמה האישית של כל אדם, יש כל כך הרבה סיבות שיכולות להביא להיות מעורב ביחסי מין, ללא רצון לקיים אותם. אני סבור, שמדובר באוסף של גורמים, בעיקר סביב מערכות יחסים שנצברים לאורך החיים. מצבור של התנסויות ולמידה מהם לאורך ההיסטוריה האישית.
דוגמה דמיונית יכולה להיות תוצאה של התנסות כילד עם סביבה הורית, שלא שואלת את הילד מה הוא מרגיש ומה הוא צריך ממנה. כתוצאה מכך, הסביבה ההורית עלולה לא לשים לב אליו, גם מתוך כוונות טובות. להתעלם מחלק מהצרכים הרגשיים של הילד ולא לספק את כולם, במלואם. הילד לומד להתעניין בצרכים הרגשיים של הוריו, בשביל לקבל את תשומת ליבם לצרכיו. לשם כך, הוא מנסה ככל האפשר לתת להם מענה, גם על חשבון צרכיו.
הילד בבגרותו, יכול להסיק, שבת זוג באופן טבעי לא אמורה להתעניין בצרכיו הרגשיים. זאת, בדומה להוריו. לכן, הוא יעשה ככל שביכולתו לספק את צרכיה הרגשיים, כולל אלו שבאים לידי ביטוי בזמן יחסי מין, ויש הרבה כאלה.
האילוץ מתרחש בדוגמה זו, על בסיס התנסויות במערכות יחסים ראשוניות, עם יחידה הורית, שכשלה לראות את צרכיו הרגשיים. במילים אחרות, נוצר דפוס הישרדותי, שבשביל שהצרכים האישיים יישמעו במערכת יחסים אינטימית וקרובה, הוא צריך לתת מענה לצרכים של בת הזוג. הקול הפנימי מספר, שרק כך הצרכים שלי יוכלו, אולי, להישמע.
מה יכולים להיות גורמים לכך במערכת היחסים הזוגית?
דינמיקה זוגית היא עוצמתית, כשרובה מתנהלת ברובד לא מודע. נכון שקשה להבין ולנהל אותה, בחלקים הלא מודעים שלה. לכן, השערות אישיות על בת הזוג, שאינן מדוברות איתה, עלולות להיתפס כעובדות וגם לפעול בהתאם "לעובדות" אלה.
מתי לאחרונה, אם בכלל יצא לך לנסות ולהבין אילו תפיסות ואילו תגובות יש לך כלפי בת הזוג שלך? שאלה נוספת, האם אתה מרגיש נוח ובטוח לדבר איתה על כל מה שמתעורר בך כשאתם באינטראקציה, או כמה הימים לאחריה?
הגורם העיקרי לסיטואציה שמובילה לדינמיקה של חוסר ברירה סביב יחסי המין, הוא חוסר תקשורת כנה בין בני הזוג. דינמיקה שמתקבעת על "לדבר מסביב", ללא יכולת לקיים תקשורת ישירה וברורה.
גורם נוסף, הוא "מערכת יחסים קפואה". הכוונה היא, שזוגות רבים, באופן טבעי, נכנסים לשגרה שאני קורא לה "קפואה בזמן". זוגות שוכחים שמהרגע שהם נכנסו לזוגיות, שניהם עוברים שינויים משמעותיים. שינויים אישיים וסביבתיים אלה, מצריכים בהתאמה לבוא לידי ביטוי בזוגיות. כשבני הזוג לא מעדכנים את התוכנה הזוגית, כל הזמן, היא מתקבעת. הדבר מוביל לרוב לכשלים חמורים בתקשורת הזוגית.
אילו מחירים אישיים וזוגיים יכולים להיות?
אחזור עכשיו ליחסי המין. תוך התמקדות על הפעמים כשאתה לא רוצה בהם, אבל אתה אוהב אותה ו… מה לעשות… שיהיה… שרק אצא מזה בסדר…. שלא אאכזב… שאצא גבר… שהיא תהיה מרוצה… שהיא לא תרגיש… רק שתגמור… רק שייגמר…
אהיה ברור, ישיר ונוקב. אחד הכלים שיכולים לעזור הוא, לנסות לעבוד עם המשגה של פגיעה מינית. אני לא מנסה לצבוע כל אילוץ עצמי כפגיעה מינית. אבל, מניסיוני כמטפל בתחום של פגיעות מיניות, המשגה של קיום יחסי מין, כשאדם מכריח את עצמו לקיים אותם, בשפה של פגיעה מינית, עוזרת.
המחירים יכולים להיות בין השאר: תסמינים של פוסט-טראומה כגון עוררות גבוהה סביב האירוע ולאחריו, קשיים בשינה, ניתוק, חרדה ועוד. ירידה בערך העצמי ובביטחון העצמי. הסתגרות והימנעות ממצבים אינטימיים עם בת הזוג. תחושות של שינויים במצב הרוח וקשיים בוויסות.
איך לצאת מהארון של האילוץ העצמי בתוך הזוגיות?
בשביל לצאת מהארון, בסופו של דבר, צריך להגיע למצב בו אפשר לשתף בכך את בת הזוג. יכול להיות ואני ממליץ על כך, שעבודה אישית עמוקה ושורשית, יכולה להניח את התשתית לשיחה איתה.
חשוב לקחת בחשבון, שבת הזוג עלולה לחוות תחושות קשות מאוד כלפי עצמה. בדרך כלל, הן מתעוררות באופן טבעי והן מתועלות כלפיה ולא לעברך. שים לב, שלשמוע ששכבת איתה, מבלי שרצית בכך, מספר עובדה פשוטה וקשה לשמיעה. העובדה היא, שלא שיתפת אותה בקושי שלך ביחסים איתה. זה מאוד אישי.
היבט נוסף הוא, מה היא תרגיש כלפיך? אילו תחושות ומחשבות יתעוררו? אין לדעת. אבל, זכור שאתה מכיר אותה וגם את עצמך. יכול להיות שיש פער גדול בין מה שאתה משער על עומק ההיכרות שלך איתה, לבין המציאות.
בסופו של דבר, האחריות על יכולת, או חוסר היכולת לצאת מהארון, היא בידיך. אם אתה מרגיש שיציאה מהארון סביב האילוץ העצמי היא מסוכנת, אל תצא ממנו. הישאר במקום הבטוח.
אבל, וזה אבל גדול, אל תחזור ותשחזר את האילוץ. מצא את הדרך ואת המילים להגיד לה שאתה לא מעוניין כרגע לשכב איתה.
סמוך על עצמך וגם עליה, שמותר, ראוי וטבעי לא לרצות לקיים יחסי מין בזמן מסוים וגם לא איתה. זה מסר חדש וברור, שיכול להיות מנוסח על ידך וכך להפסיק את המסורת.
כך תוכל לשמור על עצמך וגם עליה. תוכל לשנות את הסטטוס קוו ביניכם ולפתוח דף חדש. גם אם אתה בוחר להישאר בארון.