איך להתגבר על פרידה? 5 צעדים לזירוז התהליך

זמן קריאה: 4 דקות

פול סיימון כתב בשנת 1975, את השיר 50 דרכים לעזוב את אהובך או אהובתך, כשבאנגלית זה מסתכם במילה אחת. עברו מאז הרבה מים בהדסון ובאיסט ריבר, שהקיפו את הסביבה העירונית בה הוא חי ויצר. השיר מלא רגש, יצירתיות והתבוננות רחבה.

גם היום, בעידן אחר ובארץ אחרת, פרידה מלווה בתחושות רגשיות וגופניות. גם אם היוזמה נעשתה מצידך, עדיין יכולות להתעורר בתוכך תחושת אשמה, חרטה, צער ובושה. לעזוב ולהיעזב, הם ביטויים, שסיימון בעדינות שלו, מתייחס אליהן בשירו. הוא פורט על מיתרי הרגש, עם מילים ומנגינה.

מענייו מה היה כותב פנחס (פול) סיימון, אם הוא היה חי וגדל בארץ. על פי וויקיפדיה, הוא קרוי על שם סבו פנחס, או בהגייה האמריקנית פול. מה היית משער שהוא היה כותב? אילו בחירות ישראליות היו נשזרות בשיר?

אני רוצה לקחת אותך בעזרת השיר לכאן ועכשיו. כשסיימון מדמיין 50 דרכים לעזוב, נמצאות בצד השני גם 50 דרכים להיעזב. בכמה בתים בארץ, יש דלת אחורית שאפשר להתחמק ממנה, כמו שמוצע לג'ק בשיר? בארץ אפשר היה להיעזב על ידי דרמה של יציאה מדלת הכניסה הראשית והיחידה, שמובילה לחדר המדרגות הציבורי.

כמה משפילה וציבורית תהיה היציאה הזו? מה היה נכתב על ידך, רק לעשר הדרכים לעזוב ולעשר הדרכים להיעזב? אילו דרכים קופצות לך עכשיו לראש מבלי לשפוט אותן ומבלי לתייג? כן, לרשום עכשיו ומייד. 20 תוצאות שעליך להשאיר על הדף. 20 ביטויים רגשיים לעזוב ולהיעזב. זו תחילת הדרך, להחלמה.

חמישה צעדים לעבר ההחלמה מפרידה

אהבתי את השיר של סיימון, כי הוא מלא ברגש ובדיאלוג. סיימון פרץ דרך הן עם ארט גרפונקל והן בקריירת הסולו, באמצעות טקסטים מרגשים ומלודיה הרמונית. הדואטים עם גרפונקל, הם לטעמי האישי, אחד הביטויים להרמוניה של שני קולות שונים ועצמאיים.

כשסיימון מתגעגע לעבודה המשותפת עם גרפונקל בשיר "הילד היחיד בניו יורק" הוא מבטא את הקושי הרגשי שלו, סביב הנטישה של חבר ושותף, שלקח אותו כמובן מאיליו. סיימון נשאר לחכות לגרפונקל, שטס לו למקסיקו לשחק בסרט "מילכוד "22, כשהם עבדו על האלבום "גשר על מים סוערים".

אולי כותרת האלבום, המנסה ליצור גשר מעל סערות הנפש, שפרידה מייצרת. בין אם מצאת את עצמך בצד היוזם, או בצד שנעזב. מסוכן לחצות נהר שוצף של רגשות סוערים, שעלולים להציף, לערער ולבלבל. פרידה היא מעשית, רגשית ורוחנית. גם אם היא הכרחית לפעמים, היא עלולה להיות כואבת ולהימשך לנצח.

צעד ראשון

לתת שם לפרידה. הכחשה יכולה להיות נהדרת, משחררת אבל… גם מייסרת ומעכבת. פרידה זקוקה לשם, להגדרה. היא צריכה להיות נוכחת, בוערת בכתובת אש ולהאיר את כל החדר. זו יכולה להיות כותרת של פרידה זמנית, של פרידה סתמית או של פרידת חיי.

איזה שם מתאים לפרידה הנוכחית? אם יכולת לתת כותרת ממש עכשיו, מבלי לחשוב, מה היא הייתה? מה מספרת הפרידה כרגע? האם זה סיפור של אהבה, אולי של אכזבה? יכול להיות שמדובר בפרידה מיחסים תלותיים, כך שאפשר לקרוא לה "פרידה משחררת?"

הצעד הראשון הוא להכיר בפרידה, כדבר משמעותי ואמיתי. אני מציע לקחת דף הכי פשוט ולכתוב את השם שנתת לה. לשים אותו במקום בולט, אולי על הראי שבחדר האמבטיה. לאפשר לכתב היד שלך, להזכיר שכמו שכתבת את השם של הפרידה, כך יתאפשר לך בקרוב להתקדם ולכתוב משהו אחר.

צעד שני 

לכאוב, קצת פחות. להיעזב, אולי גורם לכאב חד ומר. לעזוב, יכול להרגיש כמו כאב חם, שמתפשט מהסרעפת ולופת את הגרון. כאב הוא כנראה המרכיב הכי נגיש והכי מעייף בתהליך הפרידה. יש לנו כל כך הרבה סוגי כאב, שאפילו הרפואה לא מצאה כלי מדידה לכאב. מבקשים מאיתנו לדרג אותו מאחד עד לעשר.

איך אפשר לדרג כאב של פרידה? האם זו בקשה אנושית לכמת כאב של עזיבה, כאב של נטישה וכאב של בריחה מקשר הרסני? לא, זה לא אנושי וגם מיותר. חשוב להיות עם הכאב, גם כשהוא בלתי נסבל, בשביל להפחית אותו. לבכות לתוך הכרית, לצעוק, להכות על השולחן, או לבלוע אותו פנימה עד שימס.

להפחית את הכאב, פירושו לעבוד איתו. ללוש את הכאב כמו חתיכת חימר בתולית, כזו שנמצאת בשקית ניילון רטובה. לשחרר אותו מהשקית, ללוש אותו בעשר אצבעות ולחבק אותו. להרגיש את החימר מבין האצבעות, סביב הציפורנים ובתוך הקמטים של כף היד.

לקחת אותו וליצור ממנו משהו חדש ואחר. כך, הכאב קצת משתחרר, קצת נרגע וקצת לומד להרפות ואולי בסוף הוא יסכים גם ללכת.

צעד שלישי

לשתף אדם אחד לפחות. קלישאות הן לפעמים נכונות. להיות לבד לגמרי עם הפרידה, זו יכולה להיות התחלה טובה ובריאה של התהליך. הקלישאה שאומרת שחשוב לשתף דמות קרובה במצוקה, היא בהחלט נכונה בעבודה על התגברות על פרידה כואבת.

לספר את הסיפור שלך לאדם קרוב, יוצרת הזדמנות בשבילך, ליצור עדות משלך. העדות מאפשרת ליצור חומר ממשי שאפשר לתעד אותו ולהשתמש בו בשעת משבר. האדם הקרוב ששומע את העדות, הוא דמות שאפשר להיאחז בה ולשמוע את הקול שלך, בעזרתה.

נכון שלספר על פרידה, על עזיבה או על היעזבות, זו חוויה עוצמתית, אולי מפחידה. אבל וזה אבל גדול, זו הזדמנות לעשות מעשה. זו קפיצת דרך משמעותית בעולם המעשה. כי לספר את עוצמות התחושות שהפרידה מעוררת, היא פעולה שיכולה להניע תזוזה למקום אחר, לקראת ההחלמה.

צעד רביעי

לבקש סליחה. אין זה משנה אם עזבת, או נעזבת. הפרידה היא תוצר של מערכת יחסים שלך יש חלק משמעותי ועמוק בה. מערכת יחסים היא לא דבר סימטרי, היא דבר חי ודינמי. מאחר ואנחנו בני אנוש, כולנו טועים. כולנו כנראה פוגעים ונפגעים במערכות היחסים הזוגיות שלנו.

אני מדגיש את בקשת הסליחה, כי היא אולי חומר החיטוי הטוב והטהור ביותר במערכות יחסים. אנשים יכולים להשאיר פגיעות ועלבונות כפצעים פתוחים ומדממים, לפעמים לנצח. אם המוטיבציה שלך היא להירפא מהפרידה, אסור לדלג על בקשת סליחה.

יש לי טיפ גדול ומשמעותי בנוגע לבקשת סליחה. חשוב שהיא תהיה כנה, חד צדדית וללא תנאים. פשוט לעשות חשבון נפש אישי, לארוז את הטעויות המשמעותיות שלך ולהכניס למארז שקוף. להגיש את הסליחה בצורה ישירה ואסרטיבית. אין צורך לקבל תמורה. לא הכרחי לקבל תשובה. החיטוי הוא העבודה שלך והגשת התוצר שלה בדרך מכבדת ונקיה.

צעד חמישי

ליצור תוכנית פעולה. כל התחלה צריכה נקודת פתיחה שאפשר למדוד. בשביל להתמודד עם פרידה, צריך אופק ברור שיגדיר מהי ההחלמה ואיך להגיע אליה. התוכנית יכולה להיות גמישה, אבל היא חייבת להיות קצובה בזמן ובנויה מתחנות ידועות מראש.

לא מדובר על טבלאות אקסל ולא בתוכנית חומש. הכוונה לבנות תרשים זרימה שמתאים לאופי ולחוזקות שלך. למשל, אם היתרון שלך הוא עמידה בזמנים, אפשר למנף אותו ולקבוע לוח זמנים לשלושת החודשים הקרובים. לול זמנים שמורכב מיחידות של שבוע, כך שבכל שבוע יש יעד להשיג.

הדבר נכון גם אם היתרון שלך הוא לזרום עד להשגת היעד. בשני הקצוות, אפשר ליצור תרשים עבודה. אדגים כאן מספר יעדים ברי השגה: להפחית את עיסוק בפרוד/ה, לישון לפחות 6 שעות בלילה, לצאת לפעילות גופנית פעמיים בשבוע, להיפגש עם חבר/ה פעם בשבוע ולחזור לתחביב שנטשת.

ככל שתחווה שינוי בפעולות שלך במציאות, כך תתגבר תחושת ההצלחה ויתקדם תהליך ההחלמה. חשוב לעצור בכל נקודה שקבעת מראש ולתת לעצמך דין וחשבון נוקב, מה הצלחת לממש. חשוב להתמקד בהצלחות ולא בכישלונות. כל הצלחה, היא צעד משמעותי בהחלמה וצריך ללמוד ממה היא מורכבת.

בסופו של דבר, המטרה היא לחוות את הכאב ולהתגבר עליו. להיות באומץ עם החולשה ועם הפגיעות. לחבק את האתגר, קשה ככל שיהיה. ללמוד מה היתרונות שלך ולמנף אותם לקראת ההחלמה. להרגיש טוב ולצאת שוב לעולם, בין אם מתאים לך קשר חדש ובין אם מתאים לך לנוח ולא להיכנס למערכת יחסים זוגית.

דילוג לתוכן