התמודדות עם טראומה מינית והחלמה ממנה

התמודדות עם טראומה מינית והחלמה ממנה

הספר של ג’ודית הרמן “טראומה והחלמה” משנת 1997, נהפך למעין “התנ”ך” של עולם הטיפול בפגיעות מיניות. הספר תורגם לעברית ופורסם בהוצאת עם עובד. הרמן, אינה לבד בהובלה של תפיסה הוליסטית בהתבוננות על פגיעה מינית. יחד עם זאת, הצעד החלוצי שלה הוא, ההתעקשות לחבר טראומה מינית והחלמה, ליחידה אחת.

שמעתי תגובות מגוונות מנפגעות ומנפגעי תקיפה מינית שקראו את הספר. מצד אחד, ההמשגה של הפגיעה המינית כטראומה יחידה ו/או מתמשכת יכלה לתת תוקף לחוויות, לתסמינים ולהתמודדות עם הסביבה. מצד שני, החיבור בין טראומה מינית והחלמה, יוצר דרישה, ציפייה ואולי אף כפייה, להצליח להחלים. מה יקרה אם לא אצליח להחלים? להיפגע מינית הצלחתי, אבל בהחלמה נכשלתי?

אכן, הכותרת של הספר, מעלה ציפייה, גם אם לא מודעת להחלים. יחד עם זאת, מה תיחשב החלמה מוצלחת? מה תחשב פגיעה מינית “מוצלחת”? האם כנפגע או כנפגעת פגיעה מינית יש בכלל כלים למדוד החלמה? האם נכון להציב את הטראומה המינית ואת ההחלמה ביחידה אחת?

טיבה של החלמה

אולי האתגר המורכב בהקשר של החלמה, הוא להציב מטרה, יעד או הישג להחלמה. פגיעה מינית מעצם טבעה, פוגעת בכמעט כל חלקה טובה במרקם האישי והחברתי. אחת הדילמות שנתקלתי בהן בטיפול, היא איך לתעדף את מה שדורש תיקון והחלמה. במה לטפל קודם?

כל סיפור חיים הנושא עימו פגיעה מינית, הוא ייחודי ואין שני לו. כל התמודדות היא ייחודית ואין שנייה לה. הייחודיות מתבטאת בין השאר בזהות של הצד התוקף/ת, המשפחה, הסביבה החברתית, הגיל ו/או הגילאים בהם התרחשה ו/או התרחשו הפגיעות ועוד. לכן, היכולת לתעדף את אזורי הפגיעה, יכול להתחיל סביב המציאות בהווה.

למה הכוונה? אפשר למפות האם יש עכשיו אירוע חיים חשוב שדורש התארגנות. בנוסף, האם קיים משבר חיים כרגע, שחשוב לטפל בו ואז להתפנות לטפל בפגיעה המינית. אפשר לנסות להסתכל עם אילו אתגרים היו הצלחות ולנתח ממה נבעו ההצלחות. אפשר להתבונן על מה כואב כל השנים, שלא התאפשר לדבר עליו ו/או להפחית את הכאב.

החלמה להבנתי, היא תהליך ארוך ומתמשך בו חלקים שנהרסו ונפגעו בנפש, במציאות וביחסים מתחילים להשתקם. אז, מתפנים כוחות לטפל בחלקים אחרים שלא קיבלו מענה עד עתה וחוזר חלילה. למעשה, התפיסה של הרמן, בה הטראומה היא חלק בלתי נפרד מהפגיעה המינית, מאפשר להתייחס להחלמה כתהליך מקביל לטראומה שמתעוררת שוב ושוב וזקוקה לקבל מענה של תיקון ושל ריפוי.

מה המורכבות של טראומה מינית?

מאחר ופגיעה מינית מתרחשת כאקט של שליטה המתבצע באמצעות מין ומיניות, היא מבלבלת מיסודה. אם מעשה מיני נעשה בגיל הינקות והילדות, טרם הגעה לגיל ההתבגרות וההתפתחות המינית, הרי שהפער הרגשי והשכלי של הנפגע/ת מול המעשה המיני הוא עצום. בנוסף, לא משנה באיזה גיל מתרחשת הפגיעה, האלמנטים של סוד, הפחדה ואיום מאסון שיקרה לנפגע/ת אם הסוד ייחשף, הוא עצום.

מגע מיני אמור להיות נעים, מענג ומשותף. גם במצבים בהם תקיפה מינית אינה מתבצעת בכוח ואלימות פיסית, אלא ברוך ובעדינות, הרי היא תמיד מתבצעת ללא הסכמה ובכפייה. אחד האלמנטים המשמעותיים בפגיעה המינית, הוא התייחסות לצד שנפגע כחפץ, תוך התעלמות מהעולם הנפשי, הרגשי והרוחני שלו.

טראומה מינית, בדומה לטראומות אחרות, מלווה בתסמינים של פוסט – טראומה ושל מצבים רגשיים קשים ומתמשכים. בניגוד למשל לפוסט – טראומה לאחר פיגוע, בה החברה מתגייסת לטפל ולעטוף את הנפגע/ת, טראומה מינית לרוב משאירה את הנפגע/ת לבד בהתמודדות עם ההשלכות הפוסט טראומטיות.  לצערי, רוב ההתייחסות של החברה מתעלמת מההקשר החברתי, מתייגת את הנפגע/ת כקורבן או כמשתף/ת פעולה ועוד.

גילוי עריות ופגיעה מינית על ידי בני ובנות משפחה ו/או דמויות הנתפסות ככאלה היא התמודדות ייחודית עם טראומה והשלכותיה. כאן, יסודות התשתית ההתפתחותית והחברתית של האדם נמסים ומשאירה אותו ללא עמוד להישען עליו. הנטייה החברתית להיות בעיוורון כלפי גילוי עריות, היא הקוטב השני לעומת היחס למשל לנפגעי פיגוע טרור. כאן, לרוב ישנה האשמה סמויה ולעיתים גם סמויה של הנפגע/ת.

גלילה למעלה