מהו המקום של גילוי עריות בזוגיות בריאה

גילוי עריות ופגיעה מינית במשפחה רווחות במידה דומה בין בנים לבין בנות, בגילאי הילדות עד לגיל הנעורים. אני פותח בנתון זה, שחיפוש מהיר ברשת יוכל לאשש אותו במגוון  רחב של מחקרים אקדמאיים. מדוע בחרתי להתחיל בנתון המדבר על כך שסטטיסטית הקושי להצליח לבנות זוגיות בריאה, בצל גילוי עריות למשל, הוא מנת חלקה של כל האוכלוסייה?

מאחר שחשוב לי להעלות את המודעות להיקף האוכלוסייה ובכך לעזור לבני זוג המתמודדים עם האתגר, לא ההרגיש לבד. להרגיש שהם חלק מציבור רחב המתמודד עם אתגר מושתק, לכן אין לו ידע נגיש וכלים מתאימים להתמודד עם הקושי לבנות זוגיות בריאה.

אם מקובלת עליך ההנחה, שפגיעה מינית בילדות, עלולה לערער את היסודות הבסיסיים של אמון בדמויות שאמורות להגן על ילדות ועל ילדם, הרי שהאתגר להצליח לבנות זוגיות הוא אדיר לנפגעות ולנפגעים. מצד שני, בן/בת הזוג נמצאים מול אתגר דומה להצליח ולבנות זוגיות עם בן/בת זוג, שחיים עם ההשלכות של הפגיעה בילדות. בין השאר, חיים עם פוסט-טראומה מורכבת, אובדן הילדות, קושי ליצור אמון ועוד.

מה הם הקשיים הנפוצים של נפגעות/י גילוי עריות סביב זוגיות?

הקושי העיקרי הוא לתת אמון. אמון בהקשר של גילוי עריות, משמעותו לקיחת סיכון אדיר. גילוי עריות מטבעו, מגלם בתוכו בלבול מובנה בין הצד הפוגע לצד המגן. יסוד הכרחי בגילוי עריות הוא, יצירת סוד ושמירה מתמדת שהוא לא יתגלה. עיקר המשימה מוטלת על הילד/ה הנפגע/ת.

בבגרות, התבוננות על יחסי הורים-ילדים, חושפים לנפגע/ת את גודל ואת עוצמת השקר והבגידה באמון מעצם קיום מעשה מיני בהם על ידי הורים ו/או על ידי אחאים, אחיות בני ובנות דודה, סבא או סבתא. ההכרח בכל זוגיות להסתכן ולסמוך על אדם זר שנהיה מוכר, הוא סיכון שהחברה מעודדת לקחת. לעומת זאת, החברה לא מלמדת את נפגעי/ות גילוי העריות, להתמודד עם לקיחת סיכון זה.

אזור נוסף ומשמעותי הוא התמודדות אין סופית עם ההשלכות של פוסט-טראומה מורכבת. אלה יכולים להיות הפרעות בשינה, התקפי חזרה, ניתוקים, מחשבות פולשניות, חדירות של זיכרונות חושיים כגון ריח, קול, מגע, מראות, דיכאון, הימצאות במיקום מסוים ועוד.

בנוסף, ברוב המקרים, אין  לנפגע/ת “ארגז כלים” אותו אפשר לתת לבן/בת הזוג, שמסביר את פשר התופעות וכיצד להתמודד עימן, כבן/בת זוג. לרוב, מתעוררים  אצל הנפגע/ת רגשות אשמה ובושה סביב התופעות הללו. בנוסף, היכולת לשמור סוד לאורך שנים ובאופן לא מודע, מעודדת את הנפגע/ת לא לשתף את בן/בת הזוג בקשיים, שהתופעות הפוסט-טראומטיות מציבות עבורם.

עם אילו אתגרים צפויים להתמודד בני/בנות הזוג?

שאלת המפתח היא, האם גילוי העריות ידוע לבן/בת הזוג. במידה וגילוי העריות לא ידוע, הרי שבן/בת הזוג צריך/ה להתמודד עם שלל התופעות של התגובות הפוסט-טראומטיות, מבלי לדעת את פשרן ומבלי להבין את הקשרן. לרוב, הדבר מוביל את בן/בת הזוג לידי תסכול, בשל חוסר האונים בו עליו או עליה להימצא. פעמים רבות, חוסר האונים יוצר תגובות, לא מודעות, של זלזול ושל לעג כלפי בן/בת הזוג המתמודד/ת ממילא עם התגובות.

במידה וסיפור הפגיעה גלוי, הקושי הנפוץ הוא להימצא מול הדילמה, האם לשאול ולהתעניין, או האם לתת space ומקום שקט, לא לשאול ולא להתעניין. המלכוד הוא, שבדרך כלל הנפגע/ת רוצה לשתף בפגיעה ורוצה לשתף, מהי הדרך המתאימה לו או לה לשתף בגילוי העריות. אבל, בגלל שגילוי עריות נתפס בחברה כ”חומר נפץ”, לרוב שני בני הזוג נמנעים מלדבר על כך וכתוצאה מכך נוצר ביניהם ריחוק.

אתגר נוסף הניצב בפני בן/בת הזוג, הוא חשש משחזור הפגיעה. במילים אחרות, פחד להיות עוד דמות קרובה ומשמעותית שתפר את האמון ותוביל לפגיעה נוספת. כך למשל, הפחד משחזור עלול בין השאר לפגוע ביצירת יחידה הורית מתפקדת, לאפשר הנאה ופתיחות ביחסי המין ועוד.

יחסים עם בני המשפחה של הנפגע/ת, הם ביסודם טעונים ונפיצים, כשסיפור הפגיעה גלוי. בן/בת הזוג, מכיר/ה את הנפשות הפועלות ברמה האישית. הדמות שפגעה בבן/בת הזוג יכולה להיות הסבא או הסבתא, הדוד או הדודה של הילדים של בן/בת הזוג. כתוצאה מכך, הצורך להתייחס לפוגע/ת בבן/בת הזוג שלך גם כפוגע/ת וגם לצורך העניין הסבא או הסבתא של הילדים שלך, הוא בלתי נסבל.

איך טיפול זוגי יכול לעזור?

גילוי עריות יכול להיות חלק מתהליך ההיכרות בין בני הזוג וגם יכול להיחשף במרוצת השנים של החיים המשותפים. למדתי מהזוגות שהגיעו לטיפול מסיבות שונות, שאינן קשורות בקשר ישיר לגילוי העריות, שסיפור הפגיעה בסופו של דבר, שזור במגוון בעיות ביחסים הזוגיים.

למדתי, שאחד הכלים היעילים לשיפור היחסים ולהעמקת ההכרות הוא, יצירת סיפור זוגי ומשותף של גילוי העריות. למה הכוונה? הרעיון הוא להקדיש מספר מפגשים בטיפול, לשמוע את הסיפור של גילוי העריות ממי שעבר/ה אותו כפי שהוא משתקף כיום, בעיניים בוגרות. העדות של בן/בת הזוג וההימצאות הקשובה לכל מילה ולכל תנועת גוף, היא בעלת משמעות של תיקוף ושל תיקון לנפגע/ת.

אם במהלך גילוי העריות, נרמס כל המרקם האנושי של המהות המשפחתית, הרי שבמהלך העדות, נוכחת לראשונה דמות אוהבת, מיטיבה שמאמינה לכל מילה, המציירת את תמונת הנפש סביב הפגיעה. פגישות העדות, הן היפוכו של אלמנט הסוד. העדות מאפשרת במה צנועה ומדוייקת לסיפור הביוגרפיה האישית ושל תמונת הפסיפס הרגשי שנוצר בעקבות הפגיעה.

יסודות משמעותיים אחרים בטיפול הם בין השאר עבודה על לקיחת סיכון ויצירת אמון, עבודה על מין, מיניות ויחסי מין בהסכמה. בנוסף, הטיפול עוסק בהתבוננות ובלמידת המשמעות של הורות בצל גילוי עריות. זו עבודה זוגית, המעלה לרוב פערים עמוקים בין בני הזוג. הטיפול בין השאר, מאפשר בסופו של דבר לשני בני הזוג “ללבוש חולצה” עליה כתוב: “אנחנו זוג המתמודד עם גילוי עריות”. מכאן והלאה, ישנה תשתית משותפת להתמודד ביחד עם ההשלכות שלעולם לא נגמרות, של גילוי העריות.

גלילה למעלה