על עצמאות ועל נפרדות

בתמונה, אני מצולם בלינה המשותפת בקיבוץ. תמונה פסטורלית של שעת ״מנוחת הצהריים״, בה היינו אמורים לישון, או לקרוא.

מגיל צעיר מאוד, הייתי עצמאי, לפחות זה הסיפור שסיפרתי לעצמי. כשהתבגרתי והבנתי שיש ילדים שגרים עם ההורים שלהם, הדבר נראה לי מוזר. לא הבנתי איך הם מצליחים להסתדר, כשכל הזמן יש נוכחות של אדם מבוגר בסביבה. מתי יש לילד זמן לעצמו?

כשחלפו השנים והתבגרתי, תמונת העולם השתנתה. הבנתי שהחיים שלי ושל עוד 3% מהאוכלוסיה בתקופת הילדות שלי היו מאוד שונים, לכאורה.

מוכרים לי הסיפורים עד כמה הלינה המשותפת הייתה חוויה קשה ולעומתם כמה היא הייתה חוויה טובה ומעצימה. עבורי זו הייתה דרך החייים, לא הנחתי שקיימת דרך אחרת. אהבתי את הלינה המשותפת, אבל היא הציבה לי אתגרים קשים. למדתי להיות עצמאי ושונה. עד היום, אני ״לא כמו כולם״ ואני מברך על כך.

החינוך הקיבוצי, לימד אותי מילדות להיות עצמאי ובניגוד ״לרוח המחנה״. למדתי באותה המידה כמה חשובה הנפרדות. היא איפשרה לי להיות בתוך ״הקבוצה״ וגם להיות מי שאני, מבלי לבטל את עצמי.

עצמאות, נפרדות ומחירים

וודאי ששילמתי מחירים על היותי שונה. היום, אני יכול להבין שלולא הייתי מתעקש ויוצר נפרדות, לא הייתי יכול להיות שמח בחלקי. לא הייתי יכול להיות במערכות יחסים בריאות, כאלו שמתאימות לי.

בכל מערכת יחסים בחיים, חשוב לשלב בין עצמאות, לבין נפרדות ובין היכולת לחלוק ולשתף מהעולם הפנימי. לכן, אני מזמין אותך לעבוד על העצמאות ועל הנפרדות ביחסים, באמצעות הטיפול.

גלילה למעלה