ניהול כעסים

איך אפשר לווסת את הכעסים במערכות יחסים בחיים?

כל מערכת יחסים בין שני אנשים, היא עדינה, רגישה ושברירית. בנוסף, כפי שהיא נקראת, היא מושתת על מהות היחסים שנוצרת כל הזמן, כמו נביעה אין סופית ולא יציבה של מעיין מים מפכך. היא גם יכולה לשנות צורה למעין של חלב שנשפך, וגם למעיין של לבר רותחת.

כל מערכת יחסים שיש לך בעולם, היא ייחודית ושונה משאר מערכות היחסים. שמת לב איך הרגשות שלך מופעלים ומה התגובות שלך לרגשות אלה בכל מערכת יחסים שיש לך? יש לשער שמדובר במשימה מפרכת ומורכבת. נכון, אין ספק בכך. לכן הרבה פעמים אפשר ללמוד אותה בטיפול אישי וגם במידת הצורך בטיפול זוגי, שם הדגש הוא על מערכת היחסים הזוגית שלך. 

אחד המאפיינים של מערכת יחסים, היא התגובה לרגש או לרגשות קשים שמתעוררים. יש לשער שחווית התפרצות כעס או זעם כלפיך. מה הרגשת? מה קרה לך באותם רגעים? איך הגבת? האם הייתה לך יכולת לפעול ולעצור את ההתפרצות?

באותו המטבע, יכול להיות שחווית את עצמך בהתפרצות כעס ו/או זעם סביב סיטואציה מורכבת, או סביב אמירה שגרמה לך להתפרץ. מה הרגשת תוך כדי ההתפרצות? מה קרה לך ברגע שנגמרו לך המילים? האם ראית את הפגיעה שחוללת? אילו רגשות קשים התעוררו? מה הנזק שנגרם לצד השני ומה הנזק שנגרם לך?

היית רוצה ללמוד על מנגנוני הכעס שנוצרים בתוכך?

דני סנדרסון בשירו “אני כועס רק עלי” מתאר בצורה פשוטה וזהירה, את מה שעובר עליו:

התנהגתי כמו ליצן פרוע

וזרקתי את הכל לרוח

אני כועס רק עלי

אני כועס רק עלי

כשאמרת לי אני לא שמעתי

כששמעתי אני לא הקשבתי

אני כועס רק עלי

אני כועס רק עלי

האומץ בו סנדרסון, בבית הראשון של השיר, לוקח אחריות על החלק שלו בסיטואציה, בה הוא לדבריו התנהג באופן פרוע וכנראה לא מתחשב, הוא הכלי החשוב ביותר בהתמודדות עם כעסים ותגובות קשות למצבים טעונים באופן רגשי. למעשה, אין לי מידע עובדתי על הסיטואציה מהשיר, אלא רק את החוויה הסובייקטיבית של המחבר.

סנדרסון בבית השני, לוקח אחריות על הדינמיקה שהוא מייצר בסיטואציה בכך שהוא בוחר לא לשמוע את מה שנאמר לו וגם לא להקשיב לדברים. מבלי להיות בצד שדיבר אליו ונתקל בקיר אטום של חוסר הקשבה, ברור שיש כאן חומר נפץ רגשי.

אני אוהב לצלול לטקסט של שיר מוכר ולנסות להיכנס לסיטואציה הרגשית, ממש כמו בשיר של סנדרסון. מאחר ומדובר ביצירת אומנות שניתנה לנו, הציבור, אפשר לזכות להצצה לעולמו הפנימי של הכותב. אחת האיכויות שלו היא, שהוא משליך את הכעס רק על עצמו ולא משליך אותו על הצד השותף למערכת היחסים, בו התרחש המפץ הרגשי, יש לשער לא רק של סנדרסון עצמו, אלא גם של השני של האינטראקציה.

למעשה, הכעס לא עומד בפני עצמו, אלא כפי שסנדרסון מעיד, הוא תגובה לרגשות קשים שהתעוררו. לכן, בשביל להתמודד עם סיטואציות שמעוררות בך כעסים, עד שהם יוצאים מכלל שליטה, חשוב לזהות מה הם הרגשות הקשים שמתעוררים בסיטואציה. מה הסיפור שהכעס מתאר, אם היית יכול לשאול אותו? 

ניהול כעסים, איך לשלוט על הכעס?

למדתי מתוך ניסיון של טיפולים אישיים וזוגיים, כמה שינוי בדינמיקה אנושית של שני בני אדם שמובילה להתפרצויות, יכולה להיות יעילה ומהירה. אולי הניסיון שלי הוא טעות סטטיסטית ואולי הוא פשוט יעיל. אין לי תשובה חד משמעית. 

חשוב לי לשתף במספר כלים, שאספתי לאורך הדרך. הכלי הראשון הוא לרצות לעשות שינוי משמעותי ולהחליט להתגייס ולעבוד קשה מאוד. לרוב, המצוקה האישית, סביב חוסר היכולת היות בוויסות בסיטואציות רגשיות טעונות, היא הדלק המניע. למעשה, זו לקיחת האחריות שסנדרסון מזמין את עצמו לעשות. 

הכלי השני הוא להתחיל וללמוד מה קורה לך ברגע האמת, כשהתחושה היא שכעס מתחיל להרים את הראש. מה התחושה בגוף, איזה רגש מתעורר, מה בא לך לעשות, גם אם הדבר נשמע לך בתוכך איום ונורא. כמה משפטים אפשר לשמוע מהצד השני, לפני שתגיע ההתפרצות המוכרת?

הכלי השלישי הוא לדבר. פשוט להגיד שמצטבר לחץ, שמתחיל להיות מסוכן בשבילך. לבקש מהצד השני לעשות הפסקה ביחד. לקחת פסק זמן של עשר דקות, לא יותר. במהלך ההפסקה, לתת לרגשות הקשים לעבוד. להתחבר אליהם ולהיות איתם. הם לא באמת מסוכנים עבורך, הם פשוט בלתי נסבלים.

הכלי הרביעי, הוא להסביר מה הפגיעה שהתעוררה. למשל: חוסר ערך, בושה, אשמה, זלזול, חוסר אונים ועוד. העיקרון הוא להכיר מה מעורר את הכעס ומה יכול “להוריד מסך” ולא לאפשר לחלקים שאחראים על הוויסות לפעול ולהגן עליך. אם לדוגמה הרגשת זלזול ובשבילך להרגיש זלזול זה בלתי נסבל, חשוב ללמד את הצד השני את הרגישות שלך.

הכלי החמישי, הוא לימוד והכרות לצד השני, מה הן הרגישויות שלך. אם נשתמש בדוגמה של זלזול, חשוב להיחשף על כמה שמתאים לך בהיסטוריה האישית שהובילה אותך לכך, שזלזול בך הוא בלתי נסבל. הצעד הבא, הוא ללמד איך אפשר להגיד לך דברים, בצורה שלא תעורר בך תחושה של זלזול. למשל: “אפשר להגיד לי שהשתיקות שלי פוגעות.” . אמירה פוגעת בי היא: “זה מגעיל להיות איתך בשתיקות שלך”. 

כלי שישי הוא לעבוד על התגובות שלך לאחר התפרצויות. לדבר עם הצד השני כמה שיותר מהר וללמוד ביחד מה קרה. לא להתנתק ולא להסתגר בשתיקות ובניתוק קשר למשך זמן שעולה על שעתיים. לקחת אחריות על החלק שלך בסיטואציה ולבקש סליחה עליו.

יש לי עוד הרבה כלים וניסיון שאני רוצה לשתף, אבל אני משער שהקשב שלך כבר במקום אחר. אני רוצה לסיים עם כמה מילים מהשיר של ענבל פרלמוטר ז”ל ושל קורין אלאל “כשזה עמוק”. זה אחד השירים האהובים עלי ובמיוחד הביצוע של קורין אלאל עם אביתר בנאי. כדאי לשים לב לשורה:  “שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים”.

“כשזה עמוק”, ענבל פרלמוטר ז”ל וקורין אלאל.

כשזה עמוק עוצר כל העולם

ואת קוטפת כוכבים

כשזה עמוק

את מרגישה שלתמונה

נוספו המון צבעים

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה

כשזה עמוק את יודעת

מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה

כשהוא רחוק את לבד.

כשזה עמוק

הרוח כמו נושאת אותך למקומות זרים

כשזה עמוק

שלגים של כעס בתוכך בין רגע נמסים –

מה מסתתר בתוך שנייה מתוקה…

וזיכרון אשר דוהה בתוך הלב

כואב

ובפנים שוב שלג יורד.

גלילה למעלה