אתם עומדים לפני מעבר דירה או רילוקיישן?

איך תצליחו להגיע להסכמות?

לפעמים, נפתחים חלונות הזדמנויות בחיים, שלעולם לא ניתן לדעת מה הם מזמנים. למעשה, כולנו נפגשים עם צמתים של קבלת החלטות המון פעמים במהלך היום. רוב הצמתים, נראים חסרי חשיבות רק בדיעבד, אנחנו רואים שהם היו חשובים ובעלי השלכות שלא העלינו על דעתנו.

מעבר דירה ורילוקיישן, הם למעשה צמתים שהמשפחה מגיעה אליהם, סביב הזדמנות ו/או אילוץ. יש מצבים כלכליים, משפחתיים, אישיים ואילוצי תעסוקה שמחייבים להתמודד עם השאלה האם ולאן לעבור. בסופו של דבר, בני זוג, צריכים לקבל החלטות שישפיעו על העתיד של ילדיהם וגם של עצמם.

במציאות, מובן שכשמדובר בשני הורים, תהיינה השקפות ודעות שונות על מהות המעבר ועל הקשיים הצפויים לכל אחד מהילדים. פגשתי הרבה מצבים שהובילו למשבר בזוגיות, סביב “חלון הזדמנויות” שהצטייר אצל אחד מבני הזוג ולעומת זאת, “אילוץ איום ונורא” בעיניים של בן/בת הזוג האחר/ת. האחריות העצומה שמוטלת על כתפי בני הזוג סביב הילדים, מפעילה מכבש לחצים, שלפעמים הוא כבד מנשוא.

מה הפערים האופייניים סביב מעבר סביבת מגורים?

אחד הגורמים הנפוצים, הוא הצעת עבודה שדורשת שעות נסיעה ארוכות והיעדרות ממושכת יותר משגרת הבית, או הצעת עבודה במדינה אחרת. לא בהכרח האדם שהוצעה לו ההצעה, ירצה לשנות את סביבת המגורים ויעדיף לוותר עליה. הרבה פעמים בן/בת הזוג של מקבל/ת הצעת העבודה, מתלהב/ת ממנה ודוחף/ת לקבל אותה.

גורם נוסף הוא אילוץ כלכלי. למשל, איבוד מקור הכנסה של אחד מבני הזוג עלול להביא את המשפחה לגלות שרק מעבר לדירה קטנה יותר באזור גיאוגרפי בו יוקר החיים נמוך יותר, יאפשר שמירה על איכות החיים של הילדים. במקרים אלה, לרוב יש פער ניכר בין בני הזוג, מהי “הדרך הנכונה” להתמודד עם האילוץ. חשוב לזכור, שעצם ההבנה שהמצב הכלכלי אינו מאפשר את המשך שגרת החיים, הוא גבר גורם לחץ משמעותי לשני בני הזוג.

לפעמים, ישנם מצבים בהם משתנה משהו משמעותי במשפחה המורחבת. למשל, הורה של אחד מבני הזוג  שמתגורר ביישוב מרוחק וזקוק להשגחה 24/7. אלו מצבים, שמעלים את האפשרות לעבור להתגורר בסמוך לבן המשפחה. בעצם, לבצע מעבר שיצריך התאקלמות של הילדים במסגרות חינוך חדשות ולבנות חיי חברה חדשים, תוך ניסיון לשמר את הקשרים החברתיים הקיימים.

מאיזה חלון מסתכלים על השאלה?

אפשר לחלק את השיקולים לשלוש נקודות מבט שיכולות לעורר קונפליקט אישי וקונפליקט זוגי. נקודת מבט אחת היא אישית: מה “אני” מול המעבר. נקודת מבט שנייה היא הילדים: מה נכון עבורם. נקודת המבט השלישית היא זוגית: מה נכון “לזוגיות”?

הקושי שעומד בפני כל אחד מבני הזוג, הוא שככל שההתבוננות על מערכת השיקולים מעמיקה, כך מתעצמת תחושת חוסר הוודאות שמעוררת לרוב חוסר אונים. חוסר אונים הוא מצב בלתי נסבל וכדי לצאת ממנו, לרוב מתעוררת תגובה לא מווסתת. התגובות האלה, הן לרוב עיקר הקושי לקבל החלטה משותפת.

ההתבוננות דרך החלון האישי, מעלה פנטזיות וריגושים, לצד פחד מכישלון ומאכזבה. ההתבוננות דרך חלון הילדים, מפגיש עם גודל האחריות על גורל הילדים ויכול לעורר פחד וחרדה. התבוננות דרך חלון הזוגיות, יכול לחשוף את הפערים בין בני הזוג ולעורר תחושות של אכזבה וחוסר אונים.

איך טיפול זוגי יכול לעזור לקבל הכרעה משותפת?

זוגות שבסופו של דבר מגלים שאין פערים משמעותיים ביניהם סביב שאלת המעבר, מצליחים להתפשר ולקבל החלטה משותפת. מה קורה כשלא מצליחים להגיע להסכמות? טיפול זוגי יכול לעזור להתמודד עם הפערים וגם להציב מסגרת של זמן במציאות.

למעשה, הקושי הוא בשוני הטבעי בתפיסות העולם של כל אחד מבני הזוג. שתי תפיסות שונות, צריכות בסופו שלדבר להתגמש בשביל לקבל החלטה שגם תצליח לעזור לילדים להתאקלם. למעשה, הטיפול יכול להתחיל מחשיפה של תפיסת העולם האישית של כל אחד מבני הזוג סביב משפחה, תעסוקה, יציבות, מעברים, נפרדות, הורות ועוד.

בטיפול אפשר להגיע להכרות עמוקה, שתאפשר להבין את השיקולים של בן/בת הזוג ולהקשיב להם בצורה שונה. לשמוע ולא בהכרח להסכים. להקשיב, תוך רצון לתת מענה לצורך הרגשי של בן/בת הזוג. חשוב לתחום את הטיפול בזמן, בגלל אילוצי המציאות ובשביל לצאת עם תוצר שניתן ליישם אותו. בנוסף, לאפשר לכל אחד מבני הזוג לקחת אחריות על הפשרות שהוא יצטרך לעשות, סביב המעבר.

אחד היתרונות של טיפול זוגי, הוא שאפשר ביחד לתכנן את “מסע המעבר וההתאקלמות” ביחד. לערוך לוח זמנים שיכלול מתי משתפים את הילדים ומה ייאמר בשיחה. לקבוע חלוקת תפקידים לפני המעבר ואחריו. לתכנן מעקב ושיחות שבועיות עם כל אחד מהילדים סביב ההתאקלמות. לבנות מערכת זוגית של קבלת החלטות לאחר המעבר. כלומר, להיפגש למשל פעם בשבוע וללמוד מה עובד ומה צריך לשנות בהתאם למצב בפועל.

גלילה למעלה