מערכת יחסים מאפשרת, למי היא מתאימה?

לאה לאור בשירה "חיוכים" בוודאי התכוונה למשהו אחר.

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר

על פי ויקיפדיה, השיר נכלל באלבום "מות הפרפר" של חוה אלברשטיין בשנת 1968. מסע מהיר למאה הקודמת, יזכיר לנו שנאור, בגירסה העברית לשירו של אנחל קברל הארגנטיני, "שאיש לא יידע כמה אני סובל", כנראה תיארה מתכון לאופטימיות.

מה הקפיץ אצלי את השיר למודעות? שלושת השורות, אם הן היו נכתבות בסדר הפוך:

אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר/ אך בזהירות לא להרוס/ כדאי גם לחייך לא לכעוס.

כמה נפלאה האפשרות לרקום חלומות, כמה מרגשת הפנטזיה שהכל אפשרי? כמה מסובך לרתום את בן/בת הזוג לשאיפות שלי? מסובך מאוד. מדובר במערכת יחסים ייחודית, עדינה, רגישה ועמוקה. זוגיות, בהגדרה המודרנית שלה, היא בין השאר, בחירה אוטונומית בשותף או שותפה למערכת יחסים ולחיים משותפים, באופן זה או אחר.

מה משמעות של הבחירה האוטונומית, כשמתעוררים רצונות ועולות שאיפות שלא היו בתחילת הדרך? מה הדרך האמיתית לזוגיות מאושרת עבורך? עבורכם?

המשמעות העיקרית היא, שאתה או את, לא לבד במערכת היחסים הזוגית. כל החלטה שלך, על מהות מערכת היחסים, תשפיע על בן/בת הזוג שלך.

לכן, גם שאיפות לשינוי מבני של הזוגיות, עלולות לזעזע את המערכת ולהוציא אותה משיווי משקל. פחדים, חוסר ביטחון בקשר, חשש משינויים ושוני בתפיסות העולם, יכולים להכניס מצוקה ולחץ רגשי למערכת. לכן טבעי לפנטז, אבל גם חשוב להיזהר ולא להרוס, כפי שמציעה נאור.

איזו זוגיות יש לי?

ניסית אי פעם לאפיין את הזוגיות שלך? מספר נקודות למחשבה: כמה זמן היא נמשכת, מה אופי התקשורת ביניכם, מה החוזה הזוגי סביב בלעדיות, מה איכות יחסי המין, מה תדירות יחסי המין, האם שי פער בין מה שקיים לבין מה שהיית רוצה, אם כן מה הפער?

האם יש לך חופש לבטא את הפנטזיות, את התסכולים ואת הרצון לשינוי החוזה הזוגי? האם יש עדיין משיכה? הניסיון שלי בטיפול זוגי סביב שאלות על אקסקלוסיביות של מערכת היחסים הראה, שככל שהיחסים קרובים יותר, כך אפשר להצליח ולדבר על הנושא לעומק.

ניסיון ללמוד ולתאר את מערכת היחסים הזוגית, הוא קשה לביצוע. יחד עם זאת, הוא הכרחי בשביל להתמודד עם רצון לשנות את החוזה. הרעיון הוא, לברר את החוסן של היחסים, בהיבט של פתיחות ושל יחסי אמון. מיפוי עד כמה עמוק ורגיש הקשר האישי ועד כמה אפשרי עבורך לסמוך על בן/בת הזוג וגם על עצמך, סביב שינויים משמעותיים ביחסים.

ישירות וכנות – המפתח להתמודדות עם השאלה

הרעיון בכותרת המאמר, הוא לשנות את החוזה הזוגי. שינוי עם הרבה גבולות וסדר. שינוי בו לא הכל מותר, לא הכל אפשרי, אלא הוא מוסדר ונתון לביקורת משותפת על פי הצורך הרגשי של שני בני הזוג.

אני סבור, שכמו שנאור מציעה "בזהירות לא להרוס" הוא המפתח לתהליך. זוג שמגיע לצומת בו עולות תהיות ושאלות סביב החוזה המקורי, יכול לשנות אותו בהצלחה, בעיקר אם יסודות הקשר הם יציבים וחזקים.

ישירות וכנות, הם כלי העבודה לעשות את התהליך. לכן, לא כל זוג יכול להצליח לשנות את החוזה, בעיקר אם ישירות וכנות הם לא התשתית העיקרית ליחסים. שינוי בחוזה, יכול להפריח את השממה אך גם להצית אש בשדה קוצים יבש.

נאור בשירה חיוכים, כתבה שתי שורות, שיכולות לתאר את ההשלכות של שדה קוצים חרוך:

"אדם הולך בעיר שלו והיא זרה לו

והוא שותק והעולם כולו שותק"

שינוי עמוק, יסודי וטעון של תשתית החוזה הזוגי, מצריך אחריות אישית ומשותפת. לא כל זוג יכול לשרוד שינוי כזה. לכן, כדאי ליצור מערך מסודר של שיחות ביניכם, לפני קבלת החלטה. שיחות בהן הכרחי לענות בכנות ובישירות על כל שאלה, גם אם היא מביכה ומפחידה. שיחות בהן שניכם יוזמים ומובילים את התהליך.

עבודה על שינוי החוזה, שמובלת על ידי הצד שיזם את השינוי, או על ידי הצד שנרתע ממנו, לרוב לא תצליח להגיע לשיחות כנות וישירות. שיחות עומק, חשוב לבנות על תשתית סימטרית, פחות או יותר. ליצור מערכת של בקרה על התהליך, כך שהוא יהיה כמה שיתר הדדי וכמה שיותר קשוב.

דילוג לתוכן