גירושין בשיתוף פעולה בזמן הקורונה: איך להגשים את החלום?

מתוך ניסיון של טיפול וליווי לאורך זמן של זוגות בתהליכי פרידה ו/או לאחר פירוק הזוגיות, למדתי שכולם רצו לעשות את התהליך במודל של גירושין בשיתוף פעולה. בפועל, קשה מאוד לשנות את מערכות היחסים המשמעותיות ביותר, זוגיות וילדים תוך שמירה והקפדה על וויסות רגשי והתנהגותי לאורך זמן.

מה שחשוב לי להדגיש הוא, שבאופן אנושי, גירושים טבעם שיתנהלו בקונפליקט ובתחרות על משאבים רגשיים, חומריים, ניסיונות להפחית את הפגיעה ותחרות על ההורות. על מנת לעבור ממצב של מהמשפחה מוכרת, למשפחה בשני חלקים, ללא הגירויים הטבעיים שציינתי, נדרשת עבודה כנגד הטבע האנושי, בשיתוף פעולה וללא עירוב הילדים.

ליוויתי הרבה זוגות באמצעות טיפול זוגי, בדרך של פירוק הזוגיות והקמת משפחה בשני חלקים, בדרך של דיאלוג ולא בדרך של קונפליקט. זוגות אלה, בחרו באופן מודע להיפרד באמצעות מטפל, מאחר והתנסו בלבה המבעבעת שפירוק המשפחה מעורר. הדרך שזוגות אלה עשו, הייתה בין השאר, להכיר לעומק, בשעת המשבר וללמוד להתייחס ברגישות ובעדינות לכאב ההדדי.

מהי הפילוסופיה של גירושין בשיתוף פעולה?

המציאות מלמדת, כפי שציינתי, שפירוק יחסים בהם הושקעו משאבים רגשיים בעוצמות גבוהות ולאורך זמן רב, מוביל לסערת רגשות מתמשכת, המלווה בדרך כלל בחוסר שליטה, חוסר אונים, בושה ואשמה. בנוסף, הורים שמחליטים על פירוק הזוגיות, נפגשים בשלב כלשהו בתהליך, שהם מבצעים מהלך, שישנה את החיים הרגשיים והפיסיים של ילדיהם.

הרעיון לעשות מאמץ להיפרד בתהליך של דיאלוג, הוא לשמור על הבריאות הרגשית של בני הזוג ובמידה ויש ילדים, גם לשמור על הילדים ולשים את צרכיהם הרגשיים בעדיפות עליונה. זאת, על מנת לאפשר להורים להישאר עם מירב היכולות הרגשיות, השכליות והתפקודיות שלהם, בשביל ללוות את הילדים, בתהליך שנכפה עליהם.

היישום של התהליך, דורש שיתוף פעולה יומיומי של בני הזוג, במהלך הפרידה ולאחריה. המטרה היא לייצר רצף של יחידה הורית, שהייתה קיימת בנישואין ולבנות יחידה הורית חדשה, חזקה ומתפקדת, שתאפשר לילדים להישאר עסוקים בעולם הילדים.

בפועל, לפני הפרידה ולאחריה, המסר לילדים הוא, שיש יחידה הורית שתמיד עוזרת לכל בעיה ולכן, כל בקשה נענית באמירה: “אבדוק עם אב/אמר ונחזיר לך תשובה”. כך, נחסך מהילדים להישאב לקונפליקט נאמנויות בין ההורים והם מצליחים להיות פנויים לעכל את השינויים, תוך תחושה אמיתית שהם מלווים בצורה שונה, לאחר הפרידה על ידי שני ההורים.

מה הביאה הקורונה לעולם הגירושים?

משבר הקורונה, העלה אצל כולנו את הרגישות לחוסר שליטה בחיינו, לתחושות של חוסר אונים, של חרדה, של מועקה ושל חוסר סבלנות. אם לפני עידן הקורונה, להתגרש ביחסים טובים הייתה משימה קשה, הרי כשבני הזוג והילדים מותקפים ברגשות השליליים שציינתי לאורך תקופה בלתי ידועה, המשימה נראית בלתי אפשרית ובצדק.

עידן הקורונה, שינה את המובן מאליו ללא נודע. הוא הכניס תדר של מתח מתמשך, שמתגבר ככל שאין אופק מציאותי לסיומו. משפחות מוצאות את עצמן מול חוסר מסגרות ויחסי חברה לילדים. הורים עברו לעבוד מהבית שאינו מותאם לכך ובנוסף צריכים לתפקד כהורים כשהם “בעבודה”. יש הרבה משפחות שאחד או שני בני הזוג איבדו את מקור הפרנסה.

הסגרים, המגבלות, חוסר מערכות מתפקדות ומשבר כלכלי, מאתגרים את החופש האישי של כל בני המשפחה וגם את היחסים בין בני המשפחה. זוגות שהיו בתהליך של התלבטות או של מימוש פירוק הזוגיות, נקלעו לתקופה בה הם צריכים להמציא את עצמם מחדש וגם להתמודד עם פרידה ועם המשמעויות שלה.

בסופו של דבר, עידן הקורונה יכול להרגיש כמו “גם ככה להתגרש יהיה לי איום ונורא, יש לי בכלל סיכוי להצליח?” המציאות החדשה למעשה פוגשת את הזוגות כשהם נמצאים בעמדת נחיתות להתחיל את התהליך, לעומת העמדה שהיו יכולים להיות בה, לפני עידן הקורונה. זו הנחת יסוד שלי וחשוב לי להגיד אותה, בשביל שיתאפשר לך להיות עם חמלה כלפי עצמך. לתת לעצמך תוקף על מה שלא הצלחת ולהרגיש טוב על כל הצלחה שלך.

מה הם הכלים שיעזרו להגשים את החלום?

הכלי הראשון הוא להגדיר את בן/בת הזוג שלך כשותף/ה לתהליך. במילים אחרות, לעשות עבודה עם עצמך על כך שבן/בת הזוג הוא או היא, חלק בלתי נפרד מחייך. הרי מהזוגיות אפשר להתגרש, אבל מההורות לא ניתן. הכלי השני, הוא ליצור מערכת יחסים חדשה עם בן/בת הזוג. מערכת היחסים צריכה להיבנות באופן מודע על שותפות אינטרסים, שקיפות, שיתוף פעולה והתמדה בו.

הכלי השלישי הוא ליצור מערכת תקשורת הורית שפועלת על תשתית משתנה, על פי הצרכים האישיים של ההורים, בהסכמה. כלומר, לבדוק מידי פעם מה נכון לעכשיו ולשנות בהתאם. הכלי הרביעי, החשוב ביותר הוא לשים את הצרכים הרגשיים של הילדים לפני הצרכים הרגשיים של ההורים ולקבל החלטות בהתאם. כלומר, יכול להיות שכהורה, יהיה צורך לשלם מחיר אישי, לפעמים כבד, בשביל לשמור על הילדים.

הכלי החמישי הוא לקיים שגרת חיים יציבה עד כמה שאפשר לילדים. לקיים ימי הולדת ביחד, להגיע לאסיפות הורים ביחד ולבצע בפועל את המסרים של ההורות המשותפת על בסיס יומיומי. הכלי השישי הוא להזכיר לעצמך, שהכוחות שלך במהלך עידן הקורונה מושקעים בכל כך הרבה מקומות ולכן היכולות ליישם  את כל המשימות, הן פחותות ממה שהתרגלת בעבר.

במילים אחרות, להזכיר לעצמך, שכולנו אנושיים ולכולנו קשה. עם הרבה חמלה וסליחה כלפי עצמך, יתאפשר לך, להתגרש בשיתוף פעולה.

גלילה למעלה