התמודדות עם אובדן ריגשי: איך לצמוח מתוך המשבר?

רמי פורטיס בשירו “שועל במנוסה”, מתאר פגיעה קשה לאחר מערכת יחסים שגרמה לאובדן על ידי שבר באמון. הוא פותח את השיר:

“השקרים על פנייך עושים אותי משוגע
הדמעות בעינייך זיוף והצגה
המשחק שאת משחקת לא כמו מאושר
הצחוק מתוך שפתייך מתוכנן ומתכוון
מי שיפול בזרועותייך תמיד יהיה מסכן
באמון שאת יוצרת יש משהו ערמומי.”

 מהי המשמעות של התמודדות עם אובדן ריגשי?

זו ללא  ספק, שאלה שקשה לענות עליה. כמעט כל קרע או פצע במערכת יחסים, יכול להרגיש שמשהו ממנה הלך לאיבוד וכנראה לא ניתן יהיה להשיב אותו. למעשה, אני מתכוון לתחושה האישית, הפנימית והעמוקה. לאותו מקום בו נחרט כאב ונצרבת אכזבה על העור. אותה תחושה נוראית, כמו בשירו של פורטיס, שיכולה להוציא אותך מהדעת: “השקרים על פנייך עושים אותי משוגע.”

אני רוצה להישאר עם השיר ולקחת אותו לריצה חופשית במישורי הרגש. לתת ספרינט, ברגע שמתעורר הפחד. באותה השנייה, בה השקרים מעוררים את עומק הפגיעה: “מי שיפול בזרועותייך תמיד יהיה מסכן.” כשייגמר הכוח מהתאוצה, יישאר רק טעם חמוץ, שאולי לעולם לא יתאפשר לתת אמון.

איך פורטיס מפליא לדייק את התחושה? “באמון שאת יוצרת יש משהו ערמומי.” משפט שמתייחס לגילוי המזוויע של רמייה ושל נפילה בפח. פורטיס מזקק את ההכרח של כל מערכת יחסים, להסתכן. הוא מתאר למה כל כך מסוכן רגשית בלקיחת הסיכון: “הצחוק מתוך שפתייך מתוכנן ומתכוון.”

מה המחיר של התמודדות עם אובדן?

אני רוצה להמשיך עם רמי פורטיס, בשירו “ניצוצות”:

“זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות

את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך

ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע

כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה.”

ארבעת השורות מתארות, בשבילי לפחות, מתארות את הבלבול ואת הכאב שמתערבבים זה בזה. המילים ממחישות את אזור הדמדומים, לאחר המכה. לאחר האובדן. “זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות.” ברור שלאחר הפגיעה, נוצר משהו רגשי אחר. שלא יכול להרגיש בריא, שלא יכול לגמרי לתפקד. הוא תוצר מעוות.

פורטיס מדגיש את הסבל שנוצר ככל שהזמן עובר והפצע לא נרפא: “וזה זורם ומעוות את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך.” לא צריך להוסיף דבר. אהבתי את האפשרות לקחת את אלמנט העיוות גם לחוויה של אחרי הפגיעה וגם לתחושת אובדן הזמן. התרגשתי מהיכולת של פורטיס להעיז ולהודות: “אני הולך ומסתבך.”

את המחיר של ההתמודדות, פורטיס בפרשנות שלי, מבסס על השכל שכועס על הרגש, בלופ אכזרי ומתיש: “ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע.” אין לי מושג עם פורטיס יקבל את הפרשנות שלי. בעיני, המשפט מבריק וגאוני. השכל מבין עד כמה סערת הרגשות פועלת במנגנון עצמאי ועד כמה השכל חסר אונים מולו.

הסבל הוא לא רק ב”סרט הנע” של המראות הפולשניים של הרגש. הוא מתבטא גם בשבירת מנגנוני ההגנה, שמגבירים את הסבל. ובמילים של פורטיס: “כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה.” למעשה, ככל שעובר הזמן, הסבל מתבטא ב”ניצוצות של הבנה”.

מה יכול לעזור לצאת מחוזק מהמשבר?

המשך השיר של פורטיס מתאר את התקיעות:

הפחד מטפטף כמו רעל ונספג כמו נשיקה

אני זה המלכודת שבוי בלא תקווה

רוצה לפתוח דלת, נסגר ולא יוצא

מנסה לברוח ותמיד, תמיד חוזר.

למעשה, הדרך לצמוח ולצאת מהמשבר, הוא לעצור את מעגל הפחד. לנסות ולהבין מה מעגל הפחד שלך. מה מרכיב אותו? מה גורם לך לפחד? מה ניסית עד היום, שלא הצליח. האם ניסית לשתף מישהו?

אחת הדרכים שאני מכיר מטיפול אישי, היא לנסות ולמפות את מעגל הפחד. מה המרכיבים שלו, מתי מתעוררים פחדים? מתי יש תחושה של תקיעות ושל חזרה שוב לאותה הנקודה? אילו אמונות אישיות גורמות לתחושת חוסר ערך ולהרגשה שאין לי כוח או שאין לי סיכוי להצליח?

השלב הבא, הוא שלב ההתנסות. אם נישאר עם הדוגמא של משבר אמון במערכת יחסים זוגית, ההתנסות תהיה ליזום קשר. אפשר להיכנס לאחת האפליקציות ההיכרויות ולהתנסות ביצירת קשר בצורה “בטוחה” באמצעות האפליקציה. בהמשך, לחשוב אילו תנאים יאפשרו מפגש במציאות.

השלב הבא, יהיה להתנסות שוב במערכת יחסים ראשונית. זאת, תוך בדיקה מה קורה לך לפני, בזמן ואחרי פגישה. כמה אמון אפשר לתת, כמה מלכודות רגשיות זיהית? האם מעגל הפחד התעורר והפעיל אותך? איך היה ליזום הכרות? בסופו של דבר, מדובר בתהליך מורכב של למידה מתוך האובדן וניסיון ליצור ביטחון עצמי, מתוך הפגיעה.

גלילה למעלה