איך לעזור לילדך להתמודד עם פגיעה מינית?
המרכיב הראשון שיכול לעזור לילדך להיעזר בך כהורה, היא להרגיש שההורות היא מקום בטוח. שההורות היא צוק איתן של אהבה ללא תנאי, ללא שיפוטיות ושל קבלה מוחלטת. בהינתן התחושה של אהבה ללא תנאי, יתאפשר לילדך, כשהתנאים יבשילו, לשתף אותך.
המרכיב השני הוא, לרכוש ידע בסיסי בהתמודדות ובהשלכות של טראומה מינית. במידה ונחשפת לפגיעה מינית בילדך, יהיו לך כלים בסיסיים ביותר להתחיל להתמודד עם הרגשות שמציפים אותך. יתאפשר לך, לעבוד עם כללי אצבע ראשוניים לעזור לילדך וגם למצוא עזרה מקצועית.
המרכיב השלישי הוא, לא ללחוץ, לא להחליט עבור ילדך מה נכון, לחבק (לא בהכרח באופן פיסי, חשוב לשאול אם זה מתאים), לתת מרחב של שקט ולברר מה מתאים לילדך בכל שלב ושלב. מאוד חשוב להבין מה נכון לילדך סביב הפרטיות. כלומר, האם ואת מי לשתף. לאפשר התלבטות בכל דבר ולתמוך בכל בחירה.
המרכיב הרביעי הוא, לבקש עזרה ולא להיות לבד עם ההתמודדות. הפלישה של פגיעה מינית אליך ההורה, דרך הפגיעה המינית בילדך, היא מורכבת ובעלת השלכות ארוכות טווח. ישנם כאן שני מרכיבים: העזרה לילדך והעזרה עבורך. ככל שיתאפשר לך להרגיש יותר טוב, כך יתאפשר לך לתמוך ולהכיל את מה שעובר על ילדך.
איך אפשר להתמודד כהורה, אם הפגיעה התרחשה בתוך המשפחה?
אין ספק, שמבחינה אישית ומערכתית, כאשר הפגיעה המינית התרחשה בתוך המשפחה, ההתמודדות מצריכה התארגנות בהתאם. גילוי עריות ופגיעה מינית במשפחה המורחבת, משפיעים בדרך ייחודית על הנפגע/ת וגם על הסביבה. בין השאר, בהמשך החיים יכולים להתעורר קשיים בבניית זוגיות וביכולת לסמוך על דמויות משמעותיות וקרובות.
הרבה פעמים, הורות מיטיבה לילדים שעברו התעללות מינית בתוך המשפחה, היא לעזור לילדים לבחור את דרכי ההתמקמות בתוך המשפחה. האם להיחשף למקומות בהם הפוגע/ת נוכח/ת. למי במשפחה לספר? איך לבטוח במשפחה, שהיא לא תשחזר הפגיעה? במילים אחרות, לשאול בצורה עדינה, מה יכול לעזור לילדך מול המשפחה הגרעינית ומול המשפחה המורחבת.
ערוץ מקביל וחשוב, הוא ההתמודדות שלך מול הדמות של הפוגע/ת. מובן שכאשר הפגיעה היא בתוך המשפחה, מי שפגע/ה בילדך, הוא או היא מוכר/ת לך. אולי הפוגע/ת מדרגת קירבה ראשונה ביותר. טבעי שיתעורר בך קונפליקט נאמנויות, בלבול רב ובאופן טבעי, הבחירה תהיה בילדך. זו בחירת המחדל ולא יכולה להיות אחרת, במידה והרצון שלך, הוא לעזר לילדך.
האם להגיש תלונה במשטרה?
זו שאלה, שכמעט תמיד עולה סביב חשיפה של פגיעה מינית, ביחוד בילדים ובילדות. כלל האצבע הוא, לעבור תהליך ביחד עם הנפגע/ת ולתת לה או לו להחליט מה נכון עבורה, או עבורו. יחד עם זאת, יש גם הרבה מאוד התלבטויות וגם לחצים מהסביבה.
ישנה את השאלה המשפטית של איסוף ראיות, במקרים של הפגיעה נחשפת סמוך לזמן האירוע. אז, ניתן לאסוף ראיות שיוכלו לשמש את מערכת החוק, במידה ובסופו של דבר תוגש תלונה. מצד שני, איסוף העדויות הוא תהליך פולשני ולא נעים בפני עצמו ועלול לשחזר את הפגיעה.
חשוב להתייחס בכובד ראש, לגיל הנפגע/ת. אם מדובר בגיל ההתבגרות, הרי שזה גיל בו תקשורת מילולית היא הכלי הטוב ביותר לנהל את הדילמה ולתת לנפגע/ת לקבל את ההחלטות. כשמדובר בגילאים צעירים, ביחוד שהכלי השפתי עדיין לא מספיק לייצר דיאלוג, חשוב להיעזר אנשי מקצוע. כאלה, שההתמחות שלהם היא פגיעה מינית בילדים.
ישנם מרכזי חירום כמו "מרכז לין" במספר ערים מרכזיות בארץ שאפשר להיעזר בהם בזמן אמת. בנוסף, מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית (טלפונים: 1202 לנשים, 1203 לגברים) פועלים 24/7. אפשר להתקשר, להתייעץ ולקבל הכוונה ראשונית, עבורך, ההורה.
בסופו של דבר, הגשת תלונה יכולה להיות תהליך מעצים ולהיות חלק מההחלמה. מצד שני, הגשת תלונה עלולה להיות להליך פוגע, תהליך שמשחזר את הפגיעה ולהחמיר את התסמינים ואת הפגיעה הרגשית. זו דילמה מוסרית, ערכית ובעיקר רגשית. כלל האצבע הוא, מה נכון עבור הנפגע/ת ואיך להבין בצורה המדויקת והקרובה ביותר לחוויה שלה או שלו, בשביך ההורה, לתמוך ולעזור לילדך.
איך להתמודד עם פערים עם ההורה השותף?
פגיעה מינית מטבעה, מעוררת פיצול, סוד, קונפליקט נאמנויות, שבירת אמון ותגובות פוסט-טראומטיות. באופן טבעי, פגיעה מינית שנכנסת לתוך היחידה ההורית על ידי ילדך, מעוררת תגובות שונות בתוך יחידת ההורים ועלולה להחליש אותה.
הרבה פעמים, החשיפה של הפגיעה המינית, נערכת רק אצל אחד מההורים. כבר אז, מופקד סוד שמייצר קונפליקט נאמנויות אצל ההורה השותף לפגיעה, מול הבקשה מהילד/ה שנפגע/ת לא לשתף את ההורה הנוסף. מצבים כאלה, עלולים לפרק את היחידה ההורית ולהיות קשים מנשוא.
אחת הדרכים לשמור על היחידה ההורית היא, שההורה השותף לסוד הפגיעה, יקיים שיחות עם הילד/ה על הקושי שלו כהורה ולהיות אנושי עד כמה שניתן, מבלי להאשים את הילד/ה במורכבות שלך, כהורה.
דילמה נפוצה בין הורים, היא סביב דרכי ההתמודדות האישית והזוגית. לרוב יש פערים בתחומים רבים כמו האם להיעזר בגורמים חיצוניים? מה הן דרכי הפעולה "הנכונות"? האם יש מקום להתלבט? האם מדובר במצב חירום? האם לקבוע לילד/ה מה נכון עבורו או עבורה?
במידה ושמת לב שיש פערים משמעותיים בינך לבין ההורה השותף, חשוב מניסיוני לבקש עזרה. זאת, על מנת להצליח ללוות את ילדך, בצורה הכי טובה שיש באפשרותך לתת. כלומר, לאחד את הכוחות של שניכם, ההורים, עבור ילדך, כך שיחידת ההורים תוכל לתת את המענה הכי טוב שיש לה לתת.