לידה שקטה היא אובדן בלתי נתפס, של שני ההורים ביחד וגם אובדן אישי של כל אחד מההורים. בנוסף, האובדן מאלץ את בני הזוג, להתמודד בבת אחת, עם מצב בו שניהם נמצאים במשבר דומה, אך גם שונה. לידה שקטה, מאתגרת את היחסים בין בני הזוג ומוסיפה קושי מעבר לאובדן העובר, שהוא שימור הזוגיות במהלך המשבר.
חיפוש ברשת שערכתי, מעלה הרבה מידע רפואי, סטטיסטיקה ומדדים שונים. בנוסף, ישנן המלצות לאישה לקבל טיפול בעקבות אובדן העובר. לא הצלחתי למצוא הרבה חומר שעוסק במשבר הזוגי ובדרכים להתמודד איתו.
פגשתי מספר לא מבוטל של זוגות שהגיעו לטיפול זוגי, סביב משברים שונים ובמהלך הטיפול, הסתבר שהם התמודדו עם אובדן של עובר בשלב זה או אחר של היריון. מסתבר, שעדיין הם לא העזו להתמודד, עם ההשלכות של האובדן על הזוגיות. ככל שחשבתי לעומק על הסיבות לכך, השערתי היא, כי זו טראומה משותפת, על אובדן של עובר שעדיין לא יצר תקשורת עם ההורים, מלבד במהלך ההיריון. לכן, באופן טבעי, קשה לתת מילים לחוויה הקשה והטראומטית.
אולי, חוסר ההכרות האישית עם העובר, בניגוד לתינוק שזה עתה נולד, גורם לטשטוש האבל וגורם לפחדים להתמודד איתו. אני יכול להתבסס על הניסיון שלי בשטח, שהראה שכל הזוגות שלא עיבדו את המשבר, נושאים מתח ומטען שלילי כלפי הזוגיות. מתח, שהוא לא בהכרח נגיש ומודע בשבילם. מתח, שמכניס טפטוף של עצב ומרירות באופן שקט ותמידי, לתוך מערכת היחסים הזוגית.
מה קורה לזוגיות לאחר האובדן?
כמספר המקרים, כך מספר המורכבויות הזוגיות. יחד עם זאת, אני יכול לצייר כמה קווים רגשיים מאפיינים, שחזרו על עצמם בטיפולים זוגיים ובטיפולים אישיים. רצון לתקן כמה שיותר מהר את המשבר באמצעות היריון נוסף, תמיכה מאסיבית של הגבר תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהאבל שלו, קושי של בני הזוג לבקש תמיכה מהסביבה. במידה ויש לזוג ילדים, פערי תפיסות בין בני הזוג איך לשתף אותם באובדן.
הרצון לתקן את האובדן באמצעות כניסה להיריון במהירות האפשרית, הוא לרוב משותף לשני ההורים. יחד עם זאת, לרוב קיים פער בין בני הזוג סביב פחדים לחוות שוב היריון שאולי לא יגיע ללידת תינוק בריא. בנוסף, ישנם זוגות שעברו טיפולי הפריה ורצון להיריון נוסף, מעלה חששות לעמידות היחסים הזוגיים במהלך אבל עמוק, בעקבות הטיפול ההורמונלי הכרוך בהיריון נוסף.
הרוב המוחלט של הגברים שפגשתי בטיפולים, משקיע את מירב מאמצי הריפוי וההחלמה, של בת הזוג. זאת, תוך מזעור הפגיעה הרגשית ותהליכי האבל שהם עוברים. נשים רבות, מבקשות מבני הזוג לטפל בעצמם, תוך שהן נתקלות בסירוב מצידו לכך שהוא זקוק לעזרה. מדובר בתהליך טבעי, מאחר שבת הזוג, היא שעברה את הלידה על בשרה. יחד עם זאת, העמדה של בן הזוג שהוא נמצא בעמדת התומך, מרגשת ככל שתהיה, גורמת בסופו של דבר, למתח ולפער בין בני הזוג.
זוגות רבים בוחרים להצניע את האבל ולשדר לסביבה שהם מסתדרים בכוחות עצמם. בניגוד לאובדן של בן/בת משפחה, כאן האבל הוא אישי וגם מול עובר שהסביבה מעולם לא פגשה ולעולם לא תכיר. הבחירה לא לשתף, מובילה פעמים רבות, לתחושות של תסכול ולתגובות של כעס על כך, שבני הזוג מתמודדים עם אבל שהתחושה היא, שאי אפשר לשתף בו אף אחד. שמירת הכאב וחוסר היכולת לשתף בו, גורמת לרוב להצטברות של רגשות קשים כלפי המשפחות ולפעמים גם לריחוק מהן.
כשהאובדן מתרחש כשיש לזוג ילדים, שני בני הזוג ניצבים מול האתגר לספר לילדים. זאת כמובן, כשההיריון הסתיים בשלב מתקדם, בו הילדים ציפו לאח או לאחות חדש/ה. טבעי שתהיינה שתי גישות שונות, עם ממדים משיקים ביניהן. חשוב לזכור, שהצורך לדבר עם הילדים, מתרחש במקביל לאבל האישי והזוגי העמוק. כאן נדרש שיתוף פעולה מאוד צמוד של בני הזוג. לרוב, בשעת משבר כל כך כואב, נוצר קרע נוסף בזוגיות, סביב הקושי להגיע להסכמה מה, איך ומתי לספר לילדים על האובדן.
איך טיפול זוגי יכול לעזור?
הטיפול יכול לתת מקום שווה לשני בני הזוג סביב האובדן וסביב תהליך האבל האישי. בנוסף, התהליך של הטיפול מאפשר לכל אחד מבני הזוג לשמוע ולהכיר את החוויה האישית של בן/בת הזוג. אחד הכלים היעילים הוא, לשמוע את הסיפור של בן/בת הזוג, מתחילת ההיריון ועד היום. לשמוע סיפור שלם, כולל החלק שלך בו. כמה היית משמעותי, מה היו הציפיות מעצמי, כמה איכזבת ועוד.
הטיפול מעלה את הפגיעות של כל אחד מבני הזוג ולרוב נשמעים שני קולות עיקריים, מכל אחד מבני הזוג. קיים קול שמשבח ונותן תוקף לאבל המשותף, לעזרה, לתמיכה ולאינטימיות. במקביל קיים קול שמכיל בעיקר אכזבה מבן/בת הזוג, תחושה שלא הבינו אותי, של חוסר הכלה ושל ריחוק.
הטיפול למעשה, מאפשר מצד אחד להוציא את התחושות הקשות שהצטברו ומצד שני להתחיל תהליך של אמירת וקבלת סליחה. המכנה המשותף הרחב ביותר הוא הפגיעה מבן/בת הזוג במהלך האובדן ולאחריו. הטיפול מאפשר ללמוד ולהכיר מה הן הפגיעות ואיך אפשר לחבר אותן לכאב המשותף, תוך בקשת ונתינת סליחה.