בניגוד לכללי הכתיבה המסורתית, אתחיל מספויילר. התשובה היא לא. התפיסה בחברה היא שהימצאות של גברים בטיפול זוגי, היא בדרך כלל, תוצאה של לחץ מצד בת הזוג. בפועל, מתוך הפניות אלי לטיפול זוגי לאורך השנים, אין הבדל משמעותי בין גברים לבין נשים, סביב היוזמה לפנות לטיפול.
שמעתי אמירות חוזרות ונשנות, על כך שגברים לא מדברים במערכת יחסים זוגית. לכן הסברה היא, שהסיכוי שגבר יזום כניסה לטיפול זוגי, היא נמוכה מאוד. בפועל, גברים מדברים ומביעים את עצמם. מה שעוזר לרוב הגברים לשתף, היא סביבה רגשית מתאימה.
במילים אחרות, המיתוס סביב יחסים זוגיים והמיקום של גברים בתוכו כמתקשים הבעה רגשית, קל להבין איך הוא נוצר. במציאות, לצערי קשה להפריך אותו. שמעתי המון הן מגברים והן מנשים, את המיתוס שגברים נגררים אחרי נשים בהובלה במערכת היחסים הזוגית.
חבל שכך, מאחר ומיתוס זה ורבים כמותו, משפיעים על שני המגדרים. הם מקשים לתת לגברים, חופש ביטוי רגשי, במערכות היחסים בחייהם.
מה המצבים הבולטים סביבם גברים יוזמים פניה?
אתחיל באמירה כללית. פניה לטיפול זוגי, היא למעשה ביטוי של ציר המורכב ממצוקה אחת או כמה, הנובע ממוטיבציה להשיג שינוי ולהרגיש טוב יותר. בנוסף, קיימת השאיפה, לשפר את מערכת היחסים. ציר אחר ונפוץ הוא, פניה בעקבות משבר אקוטי כמו בגידה, אובדן אמון, רצון להיפרד ועוד.
ישנם מצבים, שמערערים את הביטחון ביציבות של מערכת היחסים הזוגית, שגורמים למצוקה. אמירות סביב פרידה אפשרית של בן/בת הזוג, עלולים להכניס את בני הזוג למערבולת רגשית. כשהאמירה היא כלפי הגבר, כזו שיכולה לעורר רגשות של דחייה ושל זלזול, התחושות יכולות להיות בלתי נסבלות. חוסר יכולת לפתור את האיום עם בת הזוג, יכול להוביל את הגבר לפנות לעזרה חיצונית.
מחשבות על פרידה אפשרית וחשש מגירושין בקונפליקט גבוה, יכולים לעורר פחדים ומחשבות סביב הילדים והמשמעויות הכלכליות. קיבלתי הרבה פניות מגברים, שיזמו הצעה של טיפול זוגי, כדרך לגיטימית להתחלת תהליך של פרידה ושל פירוק הזוגיות.
תחושות של ריחוק מבת הזוג, מהוות מניע חזק לרגשות קשים. למשל, הימצאות בסלון, כשכל צד נמצא במסך שלו, יכול לעורר תחושות של אשמה ושל בושה. המניע לפנות לעזרה, יכול להיות המצוקה מתחושת הריחוק, בשילוב עם פחד לשימור ניוון מערכת היחסים, שמתקבעת רחוקה ומנותקת.
בגידה, היא אתגר קשה, שיכול לעורר טראומה ותגובות פוסט-טראומטיות. מובן, שלהיות בצד הנבגד קשה מאוד ובלתי נסבל. יחד עם זאת, גם להיות בצד הבוגד, זה קשה ובלתי נסבל. פניה לטיפול זוגי בעקבות בגידה, היא הרבה פעמים התחלה של הכרה בעומק הפגיעות והתוצרים שלהן. למשל, התמודדות של גבר עם השלכות של תגובות קרב עוד פני משבר הבגידה. הן מופעלות ומתעצמות סביב הטראומה של הבגידה ומעצימות את התגובות של פוסט-הטראומה שלאחר בגידה.
רוצה לשפר את הזוגיות שלך? מה מונע ממך לממש זאת?
אחת הדרמות שמלוות גברים בחברה הישראלית, היא התמודדות עם מצבים שמעוררים רגשות בעוצמה גבוהה. החינוך מתחילת החיים לעצור בכי, שמתעורר באופן טבעי ולייחס אותו לתכונה "לא גברית". למעשה, החברה מלמדת ילדים משחר חייהם, לייצר מנגנוני ניתוק לביטוי רגשי.
יש לשער, שאתה זוכר מעברך, שלימדו אותך לעצור את הביטוי הרגשי שהתעורר בך. לימדו אותך לשייך אותו למגדר הנשי ולהעניש אותך בסנקציות חברתיות, אם תפעל עלפיו. מובן, שמנגנוני הניתוק וההסתגלות מביטוי רגש בעוצמה גבוהה, הפכו אצלך טבעיים ובלתי מודעים.
יחסים זוגיים, הם קרקע פורה, להתעוררות של רגשות הן נעימים והן בלתי נסבלים, בעוצמה גבוהה. בכל פעם שמתעורר רגש ותחושה קשים כמו זלזול, חוסר ערך, אני מובן מאליו, בושה, אשמה, חוסר שליטה וחוסר אונים, הם חייבים לקבל ביטוי כלשהו.
אם היית יכול לבטא בחופשיות את הרגשות ואת התחושות הקשים מול בת הזוג, בעיקר כשהם מתעוררים ביחס אליה, איך היית מרגיש? חשבת איזה תהליך צריכה מערכת היחסים הזוגית לעבור, בכדי להצליח להתבטא בחופשיות בשעת סערת רגשות?
טבעי לנסות לפתור בעיות בזוגיות לבד. יחד עם זאת, טבעי שיש מצבים ביחסים, שבסופו של דבר, אתה מגלה שהם לא פתירים. כל הניסיונות שלך, לא מצליחים וברור שאתה עושה כל מה שאתה יכול, בשביל לצאת ממצבים קשים, שהם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים.
אולי גיוס תכונות "גבריות" כמו משימתיות ועשייה, יוכלו לעזור לך לברר אם ביכולתך להתמודד עם המצב לבד, או לשקול לבקש עזרה. שוב, הרבה פעמים החינוך ילדים מעביר מסר שאם לא הצלחת, לא ניסית מספיק ואתה נכשל. החינוך לבנים הוא לא לוותר, עד שתגיע ההצלחה. עד אז, התחושה הטבעית שמתעוררת היא כישלון שנערם ונצבר בפנים.
נסה לעצור לרגע את המשימות ואת המטלות. שב בשקט, עשה חשבון נפש ומצא את הדרך שלך, להתמודד עם המצוקה. יכול להיות, שאחת הדרכים שעדיין לא ניסית, היא טיפול זוגי, או כל עזרה חיצונית אחרת שמתאימה לך.