שיקום קשרים משפחתיים: נתק הוא לא גזירת גורל, אפשר לשנות את המציאות

נתק בין אחד או יותר מבני משפחה גרעינית, הוא פצע פעור, מדמם, שמכאיב ללא הפסקה. הוא פוגע במערכות היחסים ובקשרים הבין אישיים במשפחה הגרעינית וגם במשפחה המורחבת. הוא משמש מודל התייחסות והשראה, לנכדים וגם לבוגרים במשפחה, שלפעמים משחזרים אותו.

נתק מייצר תחושות של אובדן וסוף הדרך, לא רק אצל מי שיזם אותו, אלא גם אצל מי שנותק ממנו הקשר, בצורה חד צדדית. הנטייה במשפחות בהן יש נתק היא מצד אחד להתאבל עליו ומצד שני להינטע בהימנעות עקשנית. כל זאת, מתוך חוסר אונים, להשאיר את המצב לא פתור כשהכאב נותר חד ומפלח.

אני יוצא בקריאה, מתוך ניסיוני בטיפול עם משפחות בהן יש או היה נתק, שהוא לא חייב להיות הפרק האחרון בסיפור המשפחתי. הוא יכול להיות פרק באמצע הספר, שמביא בחובו עוד אפשרויות. חלק מהן יכולות להיות שהמשפחה עשתה ניסיונות שלא צלחו וחלק מהן יכולות להיות הצלחה וחידוש הקשר.

מה יכולים להיות הגורמים לניתוק קשר במשפחה?

לרוב ניתוק קשר נובע ממצוקה סביב דינמיקה ביחסים בין אחד או יותר מחברי המשפחה הגרעינית. למשל, דינמיקה שמתאפיינת ביחסי שליטה או ביחסים של חוסר מוצא. הדבר נכון גם ביחסים שמתבססים על אכזבה.

אני מבין ומקבל עד כמה טבעי ואנושי, לנתק קשר סביב אלימות רגשית או פיסית, אלימות  מינית והתעללות לסוגיה. ניתוק על בסיס זה, דורש עבודה אינטנסיבית קודם כל עם הצד הנפגע, בשביל לשקול התערבות לחידוש הקשר. הדבר אפשרי, רק כשהצד הנפגע מעוניין בכך.

ניתוק קשר במשפחה, הוא פעמים רבות תוצר של חוסר יכולת לנהל קונפליקטים בצורה יעילה. זאת,  כשאחד או יותר מהמשתתפים בדינמיקה, אינו מסוגל לראות את הזולת. חוסר היכולת, או חוסר הרצון לראות את האחר, מייצר תחושה של "פנים חתומות". זו חוויה שגורמת להרגיש, שמושא היחסים הוא אטום, מנוכר וחסר רגש כלפי.

זו תחושה שבלתי נסבל להכיל. כזו, שיכולה לערער וגם לעורר תחושות קשות של זלזול, חוסר ערך. האדם יכול להרגיש חסר חשיבות, עד כדי כך שהוא שקוף.

מנגנוני ההגנה של הנפש, יכולים להתבטא על קשת שבין תוקפנות לבין ניתוק. בטווח יש ביטויים רבים של מנגנוני הגנה, אני רוצה להתעמק בטווח הקיצון, שהוא ניתוק היחסים.

ישנם דפוסי יחסים במשפחה שיכולים להוות סימן, או אות אזהרה לניתוק קשר:

• טראומות מהעבר: כאלה שלא טופלו במסגרת מערכות היחסים המשפחתיות. טראומות אלה מבקשות להשמיע את קולן ולקבל תוקף על היותן.
• פערים בערכים ובאמונות: נושאים רגישים בתרבות המשפחתית כמו דת, נטייה ומשיכה מינית, אורח חיים, חינוך ילדים ותפיסות עולם.
• אירועים משמעותיים: חילוקי דעות סביב ירושה, חלוקת משאבים כלכלית, בחירות של בני זוג, גירושין, הגירה ועוד.
• קשיים בתקשורת: חוסר יכולת להעביר מסרים בעלי משמעות, תרבות של שיח משפחתי חסר כבוד ומזלזל. שיח שמייצר ניכור, פחד ואכזבה.
• העברה בין דורית: לגדול במשפחה בה ניתוק קשרים נתפס כדרך פשוטה ולגיטימית לפתור בעיות ביחסים, יכול לגרום לשחזור בלתי מודע של ניתוק קשר עם בני משפחה, כמנגנון הגנה טבעי.

מחירים אישיים ומשפחתיים בעקבות נתק

המחיר האישי של ניתוק מאחד או יותר מחברי המשפחה הגרעינית, יכול להיות כואב, מתמשך ולהפוך כרוני. גם אם הנתק "בא ממני" וגם אם "אני ניתקתי את הקשר בשביל שיהיה לי טוב יותר", עדיין להחזיק קשר של ניתוק, מלווה בחור בלב. גם אם החוסר במושא הניתוק, אינו מודע.

החוסר במארג משפחתי טבעי, שהיה ואיננו, עלול לעורר תחושות קשות. למשל תסכול, אשמה, חוסר אונים, טינה ורצון לנקמה. כל אלה ואחרות, עלולות להוביל לעוררות כרונית של כעס, שתמיד מבקש לבוא לידי ביטוי. כעס כרוני כבוש, עלול להפוך לחלק מהזהות האישית. הוא עלול להתפרץ, ללא התראה מראש, ביחוד במצבים שמזכירים את מושא הנתק.

הפרט במשפחה משלם מחיר כבד של כמיהה לשלם ושל אשליה של שליטה, שמובילות לתסכול. הנתק יכול להקרין על תחושת הביטחון העצמי וגם להתבטא בתגובות גופניות ועל ידי כך לעצב את תפיסת יצירה ושימור של יחסים בזוגיות, במשפחה ובקהילה.

ברובד המשפחתי, נתק בין אחד או יותר מחברי המשפחה הגרעינית, מערער את המבנה היציב והטבעי שלה. חשוב לי להדגיש, שנתקים במשפחות הוא לא מופע נדיר והוא חלק מדינמיקה משפחתית. יחד עם זאת, הוא מערער את יסוד האמונות, התפיסות והנורמות החברתיות, עליהן מתבססים מבנים משפחתיים.

בדומה לאחד היסודות של בניין, שנסדק ואינו תומך בו יותר, כך פועל נתק במבנה משפחתי. חוסר בקשרים תומכים, להם מצפים כל חברי המשפחה, מערער את הביטחון האישי של חבריה, על כך שאפשר תמיד לסמוך על בני המשפחה הגרעינית.

למשל, נתק בין בן או בת לבין אחד או שני ההורים, משליך על כל המשפחה. גם הילדים של הבן או הבת שנמצאים בנתק, לומדים לחיות עם מציאות כזו. בבגרותם, הם עלולים לנתק את הקשר עם אחד או שני ההורים בשעת משבר, בגלל ההעברה הבין דורית, שהיא לא בהכרח מודעת.

אדם שגדל לתוך תרבות בה אחד מהוריו למשל לא נמצא בקשר עם הסבתא, לומד שזו דרך טבעית להתמודד עם קושי. ההורה שנמצא בניתוק קשר מהסבתא וגם הסבתא בעצמה מנציחים את הנתק, ככלי לגיטימי וטבעי לפתרון קונפליקטים במשפחה.

איך טיפול משפחתי עוזר להתמודד עם ניתוק קשרים?

אני מאמין וגם שומע עדויות, על ניסיונות שפרטים וגם משפחות עושים, בשביל לאחות קרעים של נתקים שנוצרו במשפחה. לצערי, המציאות מלמדת, שקשה מאוד למשפחה גרעינית לחדש קשרים, בגלל המעורבות הרגשית הטעונה שכולם נמצאים בה.

למדתי, שטיפול משפחתי עם בגירים, הוא כלי יעיל בשביל לייצר פלטפורמה בטוחה לערוך ניסיונות לחידוש קשרים. אני רוצה להניח ולהדגיש, שגם באמצעות טיפול משפחתי, קשה מאוד לחדש קשרים. גם בהינתן שקשה להצליח, משתלם מאוד לנסות. הסיכוי שתתרחש הצלחה, יכול לשנות את מארג היחסים של כל חברי המשפחה.

הרעיון המרכזי במסע לקראת חידוש קשר, הוא קודם כל התגייסות לנוכחות משותפת באותו החדר. לנסות להגיע בתהליך, למצב בו הפגיעות האישית היא במקום בטוח. זאת, בשביל לבטא את הפגיעה ובשביל לבטא את ההזדקקות לחידוש הקשר, מבלי שהיא תישפט כהזדקקות נואשת.

לפעמים, הסיבה הקונקרטית שבגללה נותק הקשר, בהווה היא חסרת משמעות ולעיתים גם לא זכורה לאף אחד. מה שצרוב בנפש, זו הפגיעה והכאב הכרוני. השבר ביחסים, שיצר דינמיקה רעילה, בה כל כך מסוכן להיות בקונפליקט. התוצאה היא, שהדרך היחידה להימנע מהתחושה הבלתי נסבלת שהוא מעורר, היא להעלים את מערכת היחסים.

הדרך בה אני עובד בטיפול משפחתי היא של שלבים:

• מידע על המצב הנוכחי של בני המשפחה: התמודדות עם הנתק, מכילה יצירת "מציאות דמיונית". חוסר הקשר מייצר השערות, שאינן מתבססות על ידע ממקור ראשון. בתחילת התהליך כל חבר משפחה משתף על מציאות חייו המעשית והרגשית.
• הגדרת הבעיה ביחסים: כל מי שנוכח בטיפול, חשוב שייקח אחריות על הדרך בה הוא רואה את מערכות היחסים במשפחה ובפרט עם מושא הנתק. התהליך מאפשר לכל המשתתפים בטיפול לחשוב ולארגן את תפיסת הבעיות ובמקביל לשמוע עם מה שאר בני המשפחה מתמודדים.
• יצירת שפת תקשורת חדשה: לרוב במשפחות שיש בהן ניתוק, שפת היחסים היא של מאבק. בשביל לשנות אותה, צריך לעבור לשפה של דיאלוג. מדובר באתגר קשה ולפעמים קצת גרנדיוזי. אבל, כל תזוזה מתפיסה שאני צריך להיאבק על הקול שלי במשפחה, לקראת אמונה שהקול שלי פשוט יישמע, היא משמעותית ומובילה לשינוי.
• שיקום הביטחון במערכת היחסים: אני מבחין בין חידוש קשר בפני עצמו, לבין שיקום מערכות היחסים. מניסיוני, שיקום מערכות היחסים, הוא הכלי העיקרי, ליצירת תשתית שתאפשר את חידוש הקשר. גם אם החידוש עצמו, לא יקרה במהלך הטיפול.
• לקיחת אחריות על היחסים: הפנטזיה של חברי המשפחה, היא לרוב של שורה תחתונה: חידוש הקשר במהלך הטיפול, או שימור הנתק. אני חושב, שלקיחת אחריות אישית על טיב, אופי ומהות היחסים, היא התשתית לחידוש הקשר. הצלחה בלקיחת האחריות על היחסים, יכולה להוביל לחידוש הקשר, אבל בכל מקרה, היא יכולה לשנות את היחסים במשפחה מיחסים של מאבק, ליחסים של דיאלוג.

ניתוק קשרים במשפחה הגרעינית, הוא כלי בעל עוצמה רבה במערכות יחסים. יש לו השלכות על כל חברי המשפחה ולטווח ארוך. אבל, נתק הוא לא הכרח גזירת גורל. אפשר על ידי מאמץ גדול ועל ידי התמדה, לשנות גזירת גורל זו.

הכאב הכרוני מהניתוק, לא צריך לנהל את אופי ואת טיב מערכות היחסים במשפחה. ההשפעות ההדדיות בין חברי המשפחה, בעקבות נתק, הן בעלות עוצמה והשלכות. טיפול משפחתי יכול לשקם את מערכות היחסים ואת הקשרים במשפחה וגם להפיג את הכאב, שמנהל אותם, כל עוד הנתק נמשך.