הרבה פעמים, אני מרגיש שהבטן שלי מתהפכת, סביב שפת ה"פוליקלי קוקרט". אבל, לפעמים, הבטן שלי מודה למכבסת המילים, כשהיא מכבסת על התוכנית הנכונה. התשובה לשאלה מה זה משפחה משולבת? היא פשוטה.
כאן ההצלחה הגדולה מבחינתי של ההמשגה. על פי האקדמיה העברית ללשון ההגדרה היא: "משפחה שבה להורים יש ילדים מנישואים קודמים." כמובן שאני יכול לשמוע את זעקת העת הנוכחית, כמה ההגדרה מיושנת.
הגדרה נוספת של וויקיפדיה: "משפחה בה לאחד מבני הזוג, או לשניהם יש ילדים ממערכת יחסים קודמת, שאינם ילדים ביולוגים של בן הזוג השני." זו הגדרה רחבה יותר, שאינה מחייבת קשר של נישואין וגם מרחיבה אותו למשפחות להט"ב ועוד.
החשיבות שהענקתי להגדרה, היא להצביע על התפתחות מתפיסה של הורה וילד חורג, המלווה בקונוטציות שליליות, להורה וילד משולב. הנחה בה אין רוע, זדוניות ומניפולציה סביב הורות לא ביולוגית, כהנחת בסיסית ליחסים.
הכניסה לזוגיות עם הורה שיש לו ילדים מקשר קודם, או כניסה לנישואים פרק ב' עם ילדים שלי מקשר אחר, מעלה את החשש מהשאלה מה זה משפחה משולבת? למעשה השאלה הגולמית, יכולה להצביע על הסתכלות סקרנית, פתוחה וגם חוששת ונזהרת.
דילמות בשלב ההכרות
טבעי לרצות לחלוק את החיים, טבעי להתאהב וטבעי שזה לא יהיה פשוט. עצם האומץ להכיר, לנסות, לקחת סיכון ולהתמודד, ראויים להערכה עצמית וללמידה. מובן, שלהכיר ילדים של הורה אחר ובהמשך גם לגדל אותם, זה אתגר עצום.
להיכנס מראש למערכת זוגית, בה הילדים שלי או של בן/בת הזוג מיחסים קודמים, נמצאים בעדיפות העליונה ולא "אני". זו חתיכת דילמה והתמודדות עתידית. להבין שאין תחרות, להבין שהרגשות שמתעוררים הם לגיטימיים ולהבין שלא בטוח שכך ארגיש. שיהיה פער גדול בין השכל, לבין הרגש.
למי שעדיין לא הורה, האם נכון להתנסות בהורות ראשונה כשיש להורה השותף כבר ילדים משלו? עם סדרי עדיפות אחרים? אולי דווקא להיכנס להורות בפעם הראשונה עם הורה שיש לו או לה ניסיון, יכול להוות יתרון ענק. זו יכולה להיות הזדמנות לקבל הורה עם ניסיון, שיתמוך בי וייתן לי פרופורציות?
דילמה שכיחה היא, האם להיכנס לזוגיות עם הורה לילדים, כשלי יש ילדים ולהתמודד עם קונפליקט נאמנויות לא פתיר, של כל מערכות היחסים? האם אוכל להתמודד עם קונפליקט הנאמנויות של הילדים שלי וגם עם ההתמודדויות והשאלות, סביב קונפליקט הילדים של ההורה השותף?
האם יש לי את היכולות ואת הכוחות לגדל ילדים שהם לא הילדים הביולוגים שלי, ולהצליח במשימה? האם אצליח גם לא להתערב במצבים מסוימים וגם להציב גבולות? האם נכון לי להיכנס למסע כל כך מורכב, או אולי עדיף להכיר דמות ללא ילדים?
רשימת הדילמות יכולה להיות אין סופית. מדובר בהכרעה אישית ומורכבת. חשוב להגיע לשלב ההכרעה, עם ידע, עם עבודה על הדילמות ועם תחושות והבנות מה נכון לך. כך, אפשר יהיה לקחת אחריות על ההכרעה ולבנות זוגיות בלב שלם.
איך להתמודד עם התנגשות העולמות האישיים?
ההתמודדות יכולה להתחלק לשלושה מצבי מציאות עיקריים: הכרות ראשונית, התבססות קשר זוגי וגם לאורך הזוגיות. הרעיון בהתבוננות על ציר הזמן הוא, לאפשר לך כמה שיותר נקודות התבוננות וכמה שיותר מידע, על הקולות המנוגדים שקרוב לוודאי מתעוררים בך.
הצעידה בזמן במערכת היחסים הזוגית, גם היא ללא חתונה היא גם מסע מכשולים, כמעט מובנה מראש. ימי הולדת, מפגשים במשפחה שלך, אירועים במשפחה השנייה, התמודדות עם סדרי עדיפויות כלכליים ומה לא? כמעט כל צומת ואירוע, מפגישים עם ריבוי של קולות פנימיים שיכולים להיות סותרים.
אני מעריך, שמה שיכול לעזור, הוא לתת מקום לקולות השונים. אפילו לברך על הימצאותם. חשוב לזכור וזה אולי אחד המרכיבים של הכלי, שההתמודדות עם מערכת כל כך מורכבת, לא יכולה להיות פשוטה. היא גם לא יכולה מטבעה, להיות חד משמעית וברורה.
מעבודה עם זוגות ועם יחידים המתמודדים עם משפחה משולבת, למדתי שכמעט תמיד, כל אירוע או סיטואציה בעלי משמעות, מעוררים סתירה פנימית. סתירה, שבסופו של דבר צריך להתמודד איתה ולהציע פתרון.
לכן, עיקר ההתמודדות היא לעזור לפזר את מסך העמימות, על ידי המשגה של כל אחד מהקולות העיקריים. אפשר להיעזר בהורה השותף, אפשר להיעזר בחבר/ה, או לעשות את ההמשגה בעצמך.
מה היא הדרך שיכולה להתאים לך?
אחת ההתמודדויות החברתיות היא, לעמוד מול סטיגמות שמתייגות. למשל, אמירות על כך שהתפשרת, שמגיע לך יותר טוב, למה לך לגדל ילדים לא שלך ועוד. האתגר הוא, לעמוד מול הזרם ולא להתפשר על מה שחשוב לך.
אין דרך אחת וכל אדם בונה את חייו באופן אישי. זו לא קלישאה, אלא אמת פשוטה. הבחירה להיכנס לזוגיות ולהקים משפחה משולבת, היא אישית. זו הדרך שלך ורק שלך. היא לא מתקיימת לבד ודווקא השותפויות שמגיעות עם הדרך הזו, הן גם הברכה הגדולה שבה.
אם חשבת להיכנס לשותפות משולבת, בשונה ממרבית החברה, הרי שכבר סימנת לעצמך שיש לך יכולת לחשיבה עצמאית, לאחוז בערכים שלך וגם להתנסות בהם.
אפשר יהיה לדעת אם הבחירה היא נכונה, רק תוך כדי המסע. ההכנות למסע, כלומר העבודה האישית לפני ובתחילת הדרך, יכשירו את הקרקע ואת הכלים לדעת אם המסע נכון לך.
חשוב לייצר "תחנות הערכה" שישמשו אותך ויעזרו לך להיות עם עיניים פקוחות, סקרניות, ביקורתיות ובעיקר חופשיות. לפנות דרך בין כל הרעשים, כך שתמיד יהיה לך את החופש לבחור, להחליט ולקחת אחריות על התהליך שלך.