האם נשים נוטות לפתוח את מערכת היחסים, יותר מגברים?

העולם בנוי בין השאר מדימויים, מאמונות, מחוויות ומקיצורי דרך שיוצר המוח, סטריאוטיפים. ישנן הרבה תפיסות סביב התמודדות עם פתיחת היחסים. אחד הדברים החשובים ביותר הוא, שהתפיסה שזו אפשרות לגיטימית, עם שם, עם כתובת ועם לגיטימיות, היא חדשה מאוד מבחינה תרבותית.

במילים אחרות, חשוב לקחת פסיעה זעירה במנהרת הזמן ולדמיין את החברה הישראלית לפני כמה עשורים בלבד. מונוגמיה היא ברירת המחדל ואין בילתה. למעשה, כל דבר שונה ממונוגמיה, התקיים במחשכים, בצללים ובסוד. כל זוגיות שהתנהלה מחוץ לנורמה, הייתה בסכנה של שיפוטיות ושל נקיטת סנקציות חברתיות כלפיה.

השינוי החברתי והתרבותי שמאפשר לזוגות בחירה איך לנהל את מערכת היחסים סביב בלעדיות הקשר, הוא מהפכני. השינוי, קורא תיגר בין השאר, על ההירארכיה המגדרית, של החברה הפטריארכלית בישראל. מובן, שיהיו קולות סביב העמדה שלי, שהחברה הישראלית היא פטריארכלית וזה בסדר ומובן. מותר שתהיה לי עמדה ומותר כמובן לחלוק עליה.

בין אם הסכמת איתי, או לא, יש לשער שהכותרת ששואלת האם יש שוני ביוזמה לשינוי הבלעדיות ביחסים, שהוא תלוי מגדר, תעלה תשובה מסוימת. אפשר להציע תרגיל אישי וקטן? מה הייתה התגובה הראשונית שלך לכותרת? מה בך מתוך ההכרות עם עצמך, עוררה את התגובה? מה המחשבות שעולות כרגע? אילו רגשות מתעוררים בך עכשיו?

מה הן ציפיות המגדר הנפוצות סביב בלעדיות ביחסים?

שאלתי בכותרת המשנה, שאלה מסובכת. על סמך מה אפשר לענות עליה? איזה מסד נתונים, אם בכלל, יוכל להיות מהימן ואמין? יש לשער, שבגלל שהתופעה הלגיטימית של אתגור בלעדיות היחסים היא חדשה, אין הרבה מחקרי אורך שיוכלו לתת מענה מחקרי מקיף.

התרומה שלי לשאלה, יכולה להגיע מהשטח, מהניסיון הטיפולי שלי עם זוגות ועם יחידים. כצפוי, הנטייה הרווחת הן של גברים והן של נשים היא, להניח שתפקיד ההובלה יהיה של הגבר במערכות יחסים הטרוסקסואליות. כן, אני כמובן מרים כאן להנחתה, שיש עוד אפשרויות של מערכות יחסים זוגיות, שהן לא הטרו-נורמטיביות וגם בהן, הסוגייה היא מורכבת ומשמעותית.

שמעתי הרבה זוגות ויחידים, שביטאו בתחילת תהליך של עבודה על בלעדיות ביחסים הטרוסקסואליים, נטייה לצפות מהגבר להוביל את השאלה לפרוץ את הנורמה של הבלעדיות. יחד עם זאת, בפועל, ככל שתהליך טיפולי מעמיק, כך עולות גם תפיסות עמוקות שהיוזמה תגיע מהאישה.

כלומר, כנראה שאפשר להניח, שהציפייה הגלויה היא שהגבר יזום את נושא הבלעדיות. אבל, קיימת במקביל תפיסה סמויה, שהיוזמה תגיע מהאישה. חשוב לי להוסיף, שסוגיית הבלעדיות ביחסים, קשורה לרוב לעבודה על יחסי המין, ביחסים הזוגיים. לרוב, מצוקה או עניין סביב יחסי המין, ו/או תלות רגשית בבן או בבת הזוג, מוביל לנושא הבלעדיות.

האם סוגיית הבלעדיות ביחסים, נובעת מבעיות ביחסי המין בזוגיות?

מתוך הניסיון בעבודה שלי עם זוגות ויחידים, התשובה היא לא. שוב, אני לא מדבר על מחקר אקדמאי, אלא על מגמות שעולות מהשטח. טבעי, שאחד הנתיבים להתמודד עם קשיים ביחסי המין הוא, לשנות את חוזה הבלעדיות. אבל, לפעמים יש גורמים אחרים כמו היענות לטרנד חברתי, רצון לממש שאיפה אישית שמקבל ריצוי מהצד השני ועוד.

בעיות וקשיים ביחסי המין, הם חלק בלתי נפרד מיחסים זוגיים לטווח ארוך ולפעמים גם ביחסים קצרי טווח. מסתבר, שהרבה זוגות מתאפיינים בקושי ו/או חוסר תרגול של דיבור על יחסי המין ביניהם. אחד המשפטים הנפוצים סביב בעיות ביחסי המין הוא "קשיים בתקשורת". למעשה, הביטוי מלמד על מצוקה בשימוש במילים, בסביבה מינית, שמקובל בחברה לא לדבר עליה.

חשוב לי לציין, שהיום הרבה זוגות צעירים, בודקים כבר בשלב ההיכרות הראשוני, את העמדות סביב בלעדיות היחסים. עמדה שונה, עלולה להיות שוברת עסקה ולגרום להבנה שאין התאמה. לעומת זאת, זוגות שברירת המחדל הלגיטימית והיחידה שהייתה היא מונוגמיה, לאורך זמן ולאור השינויים בחברה, יכולים לאתגר את ברירת המחדל.

לכן, החשוד המיידי הוא בעיות ביחסי המין. אבל, הרבה זוגות שנכנסו למערכת יחסים מונוגמית "כי ככה זה", או "כי בחברה שלנו אין אפשרות אחרת", לאורך זמן נחשפים לעוד אפשרויות. כלומר, אפשר להתבונן על מרכיב תרבותי – חברתי, כגורם נוסף שיכול להסביר את הרצון ו/או את העיסוק בשינוי המודל המונוגמי.

דילוג לתוכן