נפסקה המשיכה, אבל האהבה נמשכת. האם לפתוח את היחסים?

הפעם הראשונה שהרגשתי אותך, הייתה מדהימה. לא יכולתי להירגע שלושה חודשים. למרות שנפגשנו הרבה, לא הפסקתי להתרגש. הריח שלך, התחושות ליוו אותי כל היום… אני כותב לך, כי הבושה מציפה אותי ולכן אין לי כרגע יכולת לדבר איתך.

אתמול, הרגשתי שנשברתי. הסתכלתי עלייך ולא קרה לי כלום. מזמן לא שכבנו, אולי שנה. אולי יותר. האהבה שלי אליך מתחזקת מאז הקורונה, אבל המשיכה נעלמה. רציתי לתת לעצמי סטירה, בשביל להתעורר. בשביל להבין את סדרי העדיפויות שלי. זה רק שהסקס בינינו התנפץ והתרסק. אנחנו צוות נהדר, בכל מה שקשור לאינטימיות הרגשית בינינו.

בחיים לא חשבתי שאעלה על הדעת אפשרות של מעבר ממונוגמיה ליחסים פתוחים. לכן החלטתי לכתוב לך. אולי זו הדרך היחידה להתמודד עם התסכול שלי. כנראה שאני רוצה לפתוח את מערכת היחסים. חשבתי איך להגיד לך, שוויתור על המיניות שלי, משמעותו לוותר על חלק מאוד משמעותי ממני. אולי משמעותו תהיה, גם לוותר על היחסים בינינו.

כתבתי לך, כי הדבר הכי משמעותי בחיים שלי, הוא מערכת היחסים בינינו. נכון שיש לי חלק עיקרי, בכך שאין בינינו סקס. מעולם לא רציתי שנשכב מתוך אילוץ, או מתוך ריצוי. תמיד אהבתי את הספונטניות ואת הקירבה במיניות שלנו. לצערי, איתך זה לא מצליח לקרות יותר. כל מה שיש לי, זה חוסר אונים, שמפרק אותי לרסיסים.

מה קורה בזוגיות, בלי יחסי מין?

למדתי במהלך השנים מטיפולים זוגיים ומטיפולים אישיים, שיש המון סוגים של תפיסות, סביב זוגיות ומקום יחסי המין בתוכה. למדתי, שבסופו של דבר, כל אדם מגבש לעצמו תפיסה ייחודית, המתבססת על ניסיון החיים אישי, על הסביבה בה הוא גדל ועל סמך הניסיון הרגשי סביב מין ומיניות.

לכן, הדבר הכי חשוב, בשביל להתמודד עם מצוקות בזוגיות, הוא להתמקד בך ובבן/בת הזוג שלך. התפיסות של משמעות ומיקום יחסי המין בזוגיות, הן אבני הדרך להבין את הקשיים וגם את הפערים ביניכם.

יש תפיסות שיחסי מין הם הדרך המשמעותית ביותר להרגיש אהבה ואינטימיות. לעומת זאת, יש תפיסות, שיחסי מין הם חלק שולי מבחינת הבעה ומבחינת המשמעויות של אינטימיות ושל קירבה.

ביחידה זוגית, שבה לאחד או לשני בני הזוג, יש תפיסה שקיום יחסי מין בתדירות מסוימת היא חשובה, ירידה משמעותית בתדירות, תעלה את המצוקה ביחסים. בנוסף, גם תפיסה של איכות, משך, סגנון וסיפוק ביחסי המין הם חשובים, ירידה בכל אחד מהפרמטרים תגרום למצוקה.

הבניה חברתית בישראל, שקיום יחסי מין הוא חלק בלתי נפרד מזוגיות, מהווה מצוקה לזוגות שהפסיקו לקיים יחסי מין בזוגיות. הרבה זוגות מושפעים מההבניה החברתית. לכן, גם כששני בני הזוג מחליטים ביחד ובאופן מודע להפסיק את יחסי המין, ההבניה החברתית מעוררת מצוקה.

עצוב, עד כמה פולשנית יכולה להיות ההבניה החברתית לתוך החלטה מודעת ובהסכמה של שני אנשים להפסיק את חיי המין ביניהם. עצוב שיש זוגות שמנסים "להתיישר" סביב מה שמקובל ולא סביב מה שמתאים להם.

מה המשמעות של המעבר ממונוגמיה ליחסים פתוחים?

הרבה פעמים שמעתי בטיפולים זוגיים אמירות בנוסח: "אני כבר לא נמשכת לבעלי, או אני לא נמשך לאשתי יותר." לצערי, הצהרות בסגנון כזה, לרוב פוגעות ומעליבות. בדרך כלל, זו תהיה אמירה של מצוקה, של ייאוש ושל חוסר אונים. אין באמירה הזו כוונה לפגוע, אלא לתאר מציאות קשה ובלתי נסבלת.

למעשה, המשמעות של פתיחת היחסים היא, יצירת חוזה חדש בין בני הזוג. מדובר, במשימה קשה ומורכבת. מתי עשית חוזה חדש ביחסים הזוגיים? מדובר בחוזה רגשי ולא בחוזה ממוני. על מנת לנסח אותו, צריך להבין מה המרכיבים הרגשיים שיש ביחסים  ביניכם.

יש מספר מרכיבים בולטים. אפשר להתחיל מ"החשוד המיידי" שהוא מימד הקינאה. איך מתבטאת הקינאה ביחסים שלכם היום, לפני פתיחת היחסים? האם לספר, או לא? האם אפשר לקיים יחסי מין עם דמות שמוכרת לבן/בת הזוג? האם אפשר להביא הבייתה פרטנר/ית לקיום יחסי מין? האם לשתף את החוג החברתי? האם לספר לילדים?

איך אפשר ליצור כלים לעקוב אחר טיב היחסים, לאחר שפותחים אותם? אחד הקשיים בפתיחת היחסים הוא, שבפועל לא נבנים כלים לנטר ולברר מה מהמשמעות של התהליך. כלל האצבע הפשוט, הוא לקבוע לוח זמנים להתבוננות ולהערכה של התהליך. למשל, לקבוע שיחה חודשית.

כלל אצבע ראשוני בחשיבותו, כבר מהיום הראשון, להשתמש במשפט הראשון של שבועת היפוקרטס הידוע גם כשבועת הרופא/ה "לא לגרום נזק, לשמור על טוהר המידות…" (מתוך וויקיפדיה).

מדובר בתהליך, שמאתגר את מערכת האמון ביניכם. תהליך, שחושף חולשה, מאתגר הגנות, עלול לערער את הביטחון האישי וגם לעורר טראומות מן העבר. בנוסף, פתיחת היחסים, עלולה לחשוף לסיטואציות של פגיעה מינית, במהלך ההתנסויות.

אני ממליץ, לא לפתוח את היחסים, ללא מערך תומך ביניכם, של התהליך. גם אם קשה להתאפק, לפני המהלך, חשוב לייצר דרך לגיטימית לשתף למשל בפגיעה מינית, בהתנסות קשה, בטראומה שהתעוררה ובקשיים סביב גילויי קינאה שמתעוררים.

פתיחת היחסים, יכלה לשפר גם את ה"פתיחות ביחסים". שיחות נפש, הן כלי משמעותי בתהליך. חשוב כמו שציינתי, לקבוע לוחות זמנים, ליישום שיחות המשוב ביניכם.

כלל אצבע נוסף, הוא תמיד לדעת שאפשר להגיד "די, לא מתאים לי יותר". גם פתיחת יחסים, עלולה להביא למצבים של אילוץ עצמי, שמשמעותו פגיעה מינית. כמו במערכת יחסים מונוגמית, בה פגיעה מינית אינה חלק לגיטימי, כך גם במערכת יחסים פתוחה.

לצערי, הרבה בני ובנות זוג, לא מגבשים הסכמות על עצירת התהליך, באופן חד צדדי, כך שהדבר יהיה לגיטימי. כל מה שצריך לזכור הוא, שקיום יחסי מין, בכל פורמט שלא יהיה, חייב להיות בהסכמה מלאה ומודעת.

איך אפשר להגיע להכרעה, כשיש תפיסות שונות בין בני הזוג?

השורה התחתונה היא, שלא בהכרח אפשר להגיע להכרעה. זו יכולה להיות אחת מהאפשרויות של העבודה על פתיחת היחסים. אי אפשר להגיע למשא ומתן עם אפשרות אחת וללא גמישות. מצב זה, יכול או להשאיר את היחסים כפי שהם, או להביא לסיומם.

אם מדובר בתהליך של שימור היחסים הזוגיים, חשוב להגיע אליו, מתוך גמישות מחשבתית ומתוך נדיבות לבן/בת הזוג שלך וגם לעצמך. רגע לפני שלב השיחות, כדאי לערוך חשבון נפש עמוק סביב משמעות יחסי המין ביחסים הזוגיים שלך.

בנוסף, יקל עליך, אם תיערך התבוננות על החלק שלך ביחסי המין מתחילת הקשר ועד היום. מה היה לך חשוב? כמה היית קשוב לבן/בת הזוג שלך? כמה ידע יש לך על העולם המיני של בן/בת הזוג?

למעשה, מה שיעזור לך להגיע להכרעה, הוא היכרות עמוקה עם העולם המיני שלך, התפיסות שלך סביב מיניות ויחסי מין. בנוסף, היכרות משמעותית עם העולם הרגשי של בן/בת הזוג סביב יחסי מין ומיניות. מרכיב חשוב הוא להכיר את התפיסות של בן/בת הזוג אותך במערכת היחסים המינית, הרגשית והזוגית.

חשוב מאוד, לא להכריח, לא לאלץ ולא לגרום לבן/בת הזוג להרגיש לא בנוח, או תחת סחיטה רגשית. מערכת יחסים זוגית, אפשר גם להפסיק. אם היא גורמת סבל שלא ניתן לשאת, מותר לסיים את היחסים, או להתגרש. סיום מערכת היחסים, היא גם הכרעה והיא לגיטימית, כמו פתיחת היחסים. האתגר הוא, לעשות את הדברים בצורה מכבדת ורגישה.

דילוג לתוכן