ידידותי ללהט"ב

הטיפולים ניתנים גם בוידאו

חיפוש

חשיפה לזוועות של ה-7 לאוקטובר: איך להתמודד עם מה שראינו בחדשות וברשתות החברתיות?

Getting your Trinity Audio player ready...
זמן קריאה: 3 דקות

לכל אדם יש את הטווח שלו, לגבי כמעט כל דבר בחיים. לפעמים הטווח הוא ברור כשמש ולפעמים הוא עמום, עד בלתי נראה. כשמדובר בחשיפה לאירועי חיים קשים, הטווח הוא רחב ושונה מאדם לאדם.

בשביעי לאוקטובר, השתנה משהו משמעותי, אצל כולנו. אם בעבר חשיפה לאקטואליה העלתה גם פיגועים, אסונות, התאבדויות ועוד, עכשיו כל יום עמוס וגדוש באירועים קשים. חלקם, לא נתפשו כתרחישים שעלולים להתרחש במציאות, עד לשביעי באוקטובר.

חלק מאיתנו, עברו את הזוועות ו/או בני משפחה וחברים חוו אותם על בשרם. חלק מאיתנו היו או עדיין נמצאים בזירות הקרב. יש ציבור שלם שפונה מביתו, חלקו הגדול לא רואה אופק לשוב לבית, לקהילה, לפינה השקטה והבטוחה.

כל יום מביא איתו רעד. כל יום מביא איתו טלטלה. כל יום שעובר, מוסיף עוד התמודדות. לפעמים היא קטנה ולעיתים היא גדולה וקשה מנשוא ופוגעת בחוסן הנפשי .

השגרה שהתקבעה, נכון לכתיבת שורות אלה, 11 חודשים מפרוץ המלחמה, היא התמודדות ארוכה ומתמשכת, עם מלחמה שונה מכל אילו, שהיו עד עתה.

חשיפה מתמשכת ללחץ

הרשת מלאה בשפע של מידע על טראומה, תגובות פוסט טראומטיות ועוד. כדאי וחשוב ללמוד ולהתעדכן. אני רוצה לשים את המיקוד על הימצאות במימד של "שגרה", כאשר חומרים שנתפסים על ידך כרעילים, לא רצויים וכאלה שהיית רוצה לא להיחשף אליהם, זמינים בכל מקום.

בניסוח אחר, למדת פחות או יותר על עצמך, מה הוא הפילטר שנכון לך להגן על עצמך מפני המידע. רכשת אותו וגם מייד עם קבלתו, הוא הותקן כמו שצריך. נגלית לך מציאות של דריכות וכוננות מתמדת מהסביבה. מסתבר שהפילטר שנקנה, לא מספיק. אפשר להיחשף גם מעמידה במעבר חציה ושמיעה של שיחה אקראית בין עוברי אורח.

הייתי מחלק את הסכנה הנתפסת לכמה מרכיבים. הראשון, הוא אובדן שליטה והתמודדות עם חוסר אונים מתמשך. הכוונה ליכולת לשלוט באופן מהודק על מה שנכנס אלי לתודעה ומה שיש לי בחירה לא לאפשר לו להיכנס.

השני הוא דריכות מתמדת, בניסיון להימנע מהחומרים הידועים ואילו שלא. זאת תוך ניסיון של חודשים רבים, שמלמד שאי אפשר להימנע מהם, באופן הרמטי.

השלישי הוא התמודדות עם סביבה משפחתית, חברתית, מקום עבודה ועוד. כזו שלרביים מתוכה יש צורך לדבר על הזוועות ולשתף בחומרים ובתחושות שהם מעוררים. הצורך של הסביבה מהווה לחץ, ולכן גם הוא מקשה את ההתמודדות.

מובן שהבחירה לווסת את כמות ואת סוג הזוועות והדברים הקשים הוא טוב ובריא. חשיפה מתמשכת אליהם, עלולה ליצור מתח, שחיקה, פחד, ירידה בביטחון האישי והמשפחתי ועוד.

דרכי התמודדות עם החומרים הקשים מהמדיות השונות

כלל אצבע שאני אוהב הוא: מה שנכון לאחד, לא בהכרח נכון לאחר. כלומר, צריך להתרכז ולשים את המיקוד עליך. להכיר את עצמך ועל פי האופי, החוזקות והחולשות שלך, לעבוד.

כלל אצבע נוסף, הוא גמישות. אין טעם להיות בנוקשות יתר. הסיכוי להצליח הוא נמוך. במצבי לחץ, צריך להתארגן מחדש הרבה פעמים. בתקופת המלחמה, המציאות היא דינאמית ולכן הגמישות תוכל לעזור לך, גם להציב גבולות סביב רמת החשיפה למדיות השונות.

בשביל לא להעמיס, אסתפק בשני אפיקים מובילים אלה. אני מעריך שאפשר להסתכל על החשיפה לערוצי המדיה השונים, כעל קו עם שני קצוות. הקצה האחד הוא רצון להימנע מכל מידע חדש שהוא רעיל ובקצה השני, רצון לקבל לכמה שיותר ידע.

יש אנשים, שעבורם חשיפה לכמה שיותר מידע, הוא כלי יעיל וטוב להיצמדות לקרקע ולהתארגנות. כמו שהאמירה "מידע שווה כוח", כך במצבי מצוקה וחוסר וודאות, ידע של מה שמתרחש, עוזר להתארגן ולקבל החלטות. באופן פרדוקסלי, הוא גם מרגיע.

כך גם הימנעות ממידע רעיל, היא דרך לצבור כוח ושליטה. הנפש פחות נפצעת, אפשר להתאושש ולהירגע. גם כשברור וידוע, שבמציאות מתרחשים דברים איומים ונוראים, שעלולים להשפיע עלי ועל הסביבה הקרובה שלי. האמירה "אם יקרה משהו ממש חשוב, המידע כר יגיע אלי", היא למעשה הווסת באסכולה זו.

על רצף החשיפה, יש אין ספור נקודות שאפשר למצוא בהן חניה ולהתמקם, בהתאם להעדפה ולתפיסה האישית. לכן, ציינתי רק את שני קצוות הרצף.

ברמה המעשית, נסו לקחת זמן ולהקדיש למצוא את המיקום שלכם. תוך ניסיון לא לפעול מתוך אשמה. למשל, כן או לא לראות חדשות. עד כמה ואם בכלל להיכנס לאתרי חדשות ורשתות חברתיות. חשוב לפחות פעם בשבוע לבחון את הבחירה ולשנות אותה, בהתאם למה שלמדתם על עצמכם.

אני ממליץ לעדכן את בני המשפחה ואת הסביבה הקרובה, כולל במקום העבודה על הבחירה שלכם. תופתעו לגלות כמה אנשים רגישים בעצמם לסוגיה ולרוב הם גם נענים לבקשות.

למשל, אפשר לבקש מבני המשפחה לצרוך חדשות תוך שימוש באוזניות. לחליפין, אפשר לשאול: "אם אני רוצה לצפות בחדשות זה יפריע לך? אם כן, אשים אוזניות, או אלך לחלל אחר".

חשוב להתייחס לסביבה בכבוד וברגישות. אחד הכלים שיוכלו לעזור לך, הוא להתעניין אצל הסביבה הקרובה, מה נכון לכל אחד ואחת בסביבה זו. הדבר נכון גם כשמדובר במשפחה הגרעינית או המורחבת, בחוג חברתי או במקום העבודה.

העלאת הנושא של הצורך לשלוט ברמה סבירה בחשיפה לזוועות שהתרחשו בעבר ולאלה שמתרחשות בהווה, מראה לסביבה על הרגישות שלך. היא גם חושפת את הסביבה לצד הרגיש והאחראי שלך. צד שרואה את הזולת וגם את הצרכים שלך.

בסופו של דבר, מדובר על עבודה עם גבולות אישיים וציבוריים שנפרצו ונהרסו בשביעי לאוקטובר. הריסתם של גבולות אלה, מצריכה בנייה מחדש של גבולות אישיים וסביבתיים בצורה ברורה, רגישה ומכבדת.

דילוג לתוכן